פסיכולוגיה עברית

×Adrie Martens
Adrie Martens ©
זכור אותי

הטור של ניצה ירום

דר ניצה ירום

זאביק אהובי - האיש שגילה את 'פסיכולוגיה עברית' ולווה את כתיבתי בו - איננו.

ד"ר ניצה ירום | 23/2/2019 | הרשמו כמנויים

זאביק אהובי - האיש שגילה את 'פסיכולוגיה עברית' ולווה את כתיבתי בו - איננו.
ביום שלישי, ה-19 לפברואר הנוכחי, יצאה נשמתו של זאביק אהובי אחרי מחלה קצרה וארורה. אני מאמינה שהוא יזם את פרישת כנפיו הסופית באופן שגיבש עמדה עצמאית תמיד, בכל מהותו, וגם הפעם - כשחש שהכאב הצרוף נותר עבורו מנת החיים.
אני רוצה להתוות קווים לדמותו בעלת המעוף - דרך הלווי שלווה אותי בהיכרותי את אתר 'פסיכולוגיה עברית' ודרך כתיבתי בבלוק בו כדי להנציח אדם שכבר ב-2003 , כאשר 'פסיכולוגיה עברית' רק בקעה כעיתון פסיכולוגים מקוון עוברי, הוא קרא לי:" בואי תראי משהו...". וכך הכרנו את האתר, את ליאור ואורית גודקאר, שזה היה תינוקם האחר, בצד תינוק בן 10 ימים, כשבחרנו להעלות בו את ספרי המקוון 'פסיכואנליזה בנפשנו'.
זאביק היה סוציולוג שהחל את לימודיו האקדמאיים כשפרש מעבודתו במפעל 'אגן' כימיקליים, הוא היה בן 60 כשהחל את לימודיו אלה והיה בן 67 כאשר זכה בדוקטורט שלו. בהלווייתו ספדו לו מורו מן המכללה למנהל , ד'ר עמיחי זילברמן, ויורשו בניהול המחשוב במפעל - רונן, שדברו על רוחו הגדולה, עד כמה הקדים את זמנו והודו על עושר שלמדו ממנו. אני, זוגתו בעשרים וארבע השנים האחרונות, עברתי עמו את היומיום כאשר, בין השאר, הוא מבחין בפגמים אתיים ופרקטיים שהקפיצו אותו בעניינים הפסיכולוגיים השוטפים, הנידונים בפומבי תוך כדי התנאות רבה.
אני הייתי אז תוצר של הממסד, מגינה עליו בחום, מתקשה להתבונן בנקודות שזאביק חשף - רוטטת מחמת הנאמנות ההיסטורית שעליה גדלתי, ובהסתכלות לאחור - בכך גם התבזיתי (חרף הידע הפסיכואנליטי הרב שצברתי). אבל, כמו בעניינים אחרים בחיינו, התחלתי לראות שהנאמנות המקצועית אצלי מלווה בראייה מתוך משאלות לב, ואילו הוא ניחן בשכל ישר, ללא משום פנים. התחלתי לאהוב את ההסתכלות שלו, לראות דרך ההתבוננות שלו: שאנשי המקצועות הפסיכולוגיים אכן מתנאים בנאמנות לרוח הממסדית ולדמויות העבר - כאשר הם זונחים באופן שאינו קביל את המחויבות למטופל שלפניהם, שהוא איש התקופה הזו, ולא בן תקופה אחרת.
בפוסטים רבים שכתבתי במהלך השנים (כמעט עשר) היה זה זאביק שקרא אותי לפשטות, לבהירות, לדבר בשפה מובנת. אני רוצה ומייחלת שאחרי לכתו - הרוח הזו שלו תלווה אותי. לדבר פשוט, לתפוס את הסביר, לסמוך על שיקול הדעת האישי - ולא להתפתות למה שמקובל או פיוטי בתרבות הטיפולית. חשוב לי עם לכתו שקוראי הבלוק שלי והאתר בכללותו ידעו שהיה שם איש שקרא את הדברים המקצועיים שלנו ברצינות, וחשב עליהם בלי משוא פנים. שראה את המחויבות שלנו למטופל כעניין כבד, שאין להקל בו ראש דרך רטוריקה מתייפייפת שאנחנו ממציאים לעצמנו. שהיה בינינו סוציולוג שהיה פעם מטופל - שהאמין בטיפול ששינה את חייו, וכמעט חש מחויבות אישית לגייס את התבונה המקצועית שהתפתחה בו יחד עם השכל הישר שאפיין אותו - לפקוח את עינינו.
תודה לך, זאביק, שאפשרת לי להתעורר מתוך התנומה המקצועית המפתה והמדושנת, לפקוח עיניים ולחשוב באופן בקורתי הולם, תודה לך שליווית אותי בצמידות והתעניינת ברצינות בגורלו של מקצוע שראית בו מכרה זהב (מבוזבז) לאדם. אני מקווה שאני אטיב ללכת בהתאם לרוח שהשראת ושהקוראים שהתוודעו עליה עם השנים (בלי ידיעתם) יוכלו להסב את תשומת לבי אם אמעד. ואתה - יקירי - נוח בשלום על משכבך. הרווחת את זה בכבוד.




עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

הסידרה הקלינית - דיון מס' 3: המצפן הפנימי – ליבה חדשה להתנהלות הטיפולית, חלק א' מבוא: מטרתי בסידרה הקלינית...
לחנונים בהוקרה! הוזמנתי למפגש בוגרים של ביה'ס התיכון שאותו סיימתי לפני חמישים שנה – בית הספר הריאלי...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

איה ענבראיה ענבר26/2/2019

תנחומי. זה יהיה מחוצף מצידי כנראה לציין ,לצד ההפתעה על שותפותו המעמיקה והמבורכת של זאביק אהובך בכתיבתך כאן, שבנוסף לכל מעלותיו כאיש חושב במקוריות ויושרה, הוא גם היה חתיך?
ושהיה משמח לראותכם יחד - ראו עליכם "זוג" . ושהקסים אותי שטיפסתם יחד במדרגות החיפאיות -לא פסיכואנליזה,נכון,אבל נקודת ראות מזמינה ומרעננת-ושיתפתם. בחינניות.כנראה שלצד זאביק הטיפוס במדרגות החיים נעשה פחות מתיש .
מקווה שתמשיכי גם לאחר הפרידה מאהובך לקבל ממנו השראה.
איה ענבר

רועי סמנהרועי סמנה24/2/2019

משתתף בצערך העמוק. ניצה היקרה,
מצטער על האובדן הכואב שלך. מהיכרותנו ברור לי כמה זאביק היה חלק חשוב מחייך. תנחומיי.

רועי

ציפי רולניקציפי רולניק24/2/2019

ניצה יקרה. מילותייך המרגשות עם לכתו של בן זוגך נכנסות אל הלב ומשתכנות בו.
בטוחה שחתימת רוחו תלווה אותנו.
יהי זיכרו ברוך.

מירה אצילמירה אציל24/2/2019

צער ויקר. ניצה יקרה, אני מודה לך על כתיבתך ולזאב אישך שעודד אותך לבטא את הקול היחודי שלך. בורכת בחיים עם איש יקר ושותף משמעותי שאיפשר לך לדייק את מה שיש לך לומר ותמך בערכים שאני כה מוקירה. מקווה שההזנה רבת הנשים תנחם אותך על אובדנו וקולו ימשיך ללוות אותך ויאפשר לך להוסיף ולהעשיר את כולנו. תנחומיי!

אורית גודקאראורית גודקאר24/2/2019

ניצה יקרה. מחפשת אחרי מילות ניחומים, כשאני יודעת היטב שאין כאלה. אסתפק רק ואומר לך תודה, ותודה לזאביק, שהבאתם התבוננות חדשה, ביקורתית וחומלת. שנדע כולנו להמשיך זאת!

עידית סטרול קאופמןעידית סטרול קאופמן24/2/2019

השתתפות בצער. ניצה יקרה, אני משתתפת בצערך על אובדן של אדם מיוחד ושותף (נסתר, עד כה, עבורי), לדרכך המקצועית, כפי שעולה מדבריך.