מה זה לא למצוא שקט בגוף, לא להצליח להרגיש עטוף
עלון פסיכולוגיה עברית | 12/11/2017 | הרשמו כמנויים
נדמה שבשבוע האחרון כיכר השוק הומה, ותהליכים חברתיים שמבשילים מזה שנים מתנפצים בקול רעש גדול בחדשות, ברשתות החברתיות ובתהליכים בין אישיים. נראה שהקצב המואץ של הקיום הרשתי, הנגלה, מכתיב גם קצב אחר לתנועה חברתית, ותודעה חברתית. ומה מיקומנו כאנשי מקצוע אל מול רוחות השינוי? האם מצופה מאיתנו לנקוט עמדה? האם נכון שנעשה כך? המאמרים המתפרסמים השבוע מאירים פינות בציבוריות הישראלית, אם בהתבוננויות על נושאי השעה ואם בבחינת עומק של היבטים ממהלך החיים השוטף. מרים בן דוד חולקת מחשבות על תחושת הזמן בגיל השלישי- על הראייה מבחוץ של בני הגיל השלישי כ"חסרי מחויבויות" והציפיות הנלוות לכך, ומאידך על השינוי בתפיסת הזמן הפנימית, "כאילו סוף החיים המתקרב נוטל מאתנו את הרשות לתכנן ולהשתמש במעט השליטה שנשארה עוד, מול השאלה המתמדת "עד מתי?"". במדור הספרים אנחנו נחשפים לשני פרקים מספר חדש מאת שלי הרשקו ועמלה עינת, "על חבל דק- הצצה לתוך ראשם של סטודנטים לאומנות בעלי לקויות למידה והפרעות קשב-ריכוז". הספר סוקר מחקר חדשני הבוחן את ההשקה בין לקויות למידה ובעיות במיקוד הקשב והריכוז לבין היצירה האומנותית בקרב סטודנטים לאמנות. למעלה מ-30% מבין הסטודנטים לאמנות ב״בצלאל״ חווים קשיים בתחום הלמידה או הקשב והריכוז. האם, כפי שעולה ממחקרים חדשים בתחום חקר המוח, בקרב קבוצה כשרונית זאת מתקיימת תופעה של פיצוי על החולשות הללו באמצעות פיתוח וטיפוח כישורים אמנותיים? ומה באמת מתחולל בעולמם הרגשי של הסטודנטים לאמנות בעלי לקויות הלמידה? ואם באוכלוסיית הסטודנטים עסקינן, סקרנו השבוע את כתבתה של הילה וייסברג שבוחנת, בעקבות נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלייה במידת ההומוגניות בקרב סטודנטים לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה. מה משמעות של נתון זה עבור הומוגניות אוכלוסיית המטפלים? מהן ההשלכות עבור המטופלים? בבלוג הכתיבה היוצרת באתר מתפרסם השיר "פוסט טראומה", מאת אביגיל וענונו. ולבסוף, רות נצר מביאה מבט מחודש על כוחו של האב במיתוסים ואגדות על יחסי אבות-בנות במאמרה "אבות ובנות", בו היא בודקת את המיתוסים על גילוי עריות, הקרבה, הגנת יתר, שרות וצייתנות, ואת האופן בו הלא-מודע הקולקטיבי תומך בהתפתחות הבת והיוולדותה מבולענות האב. היא מציעה את אפשרות השינוי בארכיטיפ האב בעזרת הארכיטיפ הנשי. "מה זה לא למצוא שקט בגוף לא להצליח להרגיש עטוף אין פינה שקטה לשבת על הכיסא במנוחה אני מתעייפת משינה מחלימה בהקיץ מפרקדן על הספה כמו שעצב הוא לא שמחה פנים וחוץ משמשים בערבוביה". (פוסט טראומה / אביגיל וענונו, השיר המלא בבלוג).Photo by Dyaa Eldin on Unsplash
- פרסומת -
