קמט

תמי קויפמן | 14/12/2018 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת

מְנוּחַת הַלֵּב,

אֲנִי נוֹשֶׁמֶת אֶת קִפְלֵי

הַזְּמַן,

חֲכַם יָשִׁישׁ וְאֵינְסוֹפִי.

בְּאֶצְבָּעוֹת נְדִיבוֹת אֲנִי עוֹבֶרֶת עַל

הַקֶּמֶט שֶׁנּוֹלַד בִּי בַּלֵּילוֹת.

בַּבֹּקֶר,

אֲנִי מִתְפַּעֶלֶת

מֵעֲמִידוּתָהּ שֶׁל פְּרִיחַת הַסַּחְלָב.

שְׁלוֹשָׁה שְׁבוּעוֹת, שְׁלוֹשָׁה שְׁבוּעוֹת שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בּוֹ

מַעֲמִיק אֶת יָפְיוֹ,

בַּלֵּילוֹת, בַּיָּמִים, הוֹדֵף אֶת סוֹפוֹ, מְמַלֵּא אֶת עֵינַי

הַמִּתְפַּלְּאוֹת