למה הדבר דומה? קריאה בספרה של לי ממן - על פרימת המילים, אריגתן ושוב פרימתן

גיא פרל | 1/12/2017 | הרשמו כמנויים

השיר 'למה הדבר דומה' פותח את ספרה של לי ממן ששמו כשם השיר (ידיעות ספרים, 2017).

קריאות רבות אפשריות בשיר הנפלא הזה, ואנסה להציג אחת מהן, זו שממנה ניתן ללמוד על אחד האופנים באמצעותו מחוללת השירה תהליכי התפתחות נפשית. בהמשך, אנסה להדגים את הדברים על שיר נוסף מאותו הספר.

מַעֲשֶׂה בִּי שֶׁמָּאַסְתִּי בַּמִּלִּים וְחָזַרְתִּי אֶל הַדְּבָרִים. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְמִי שֶׁנָּתְנוּ אֲרִיג פִּשְׁתָּן בְּיָדוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וּפְרֹם עַד שֶׁתַּגִּיעַ לָעִקָּר.

נִמְצָא פְּשׁוּט־יָדַיִם וּפְקָעוֹת שֶׁל חוּטֵי צִבְעוֹנִין מִלְּפָנָיו

וְהֵם מְמָאֲנִים לַחֲבֹר זֶה אֶל זֶה.

מִשֶּׁנִּמְצָא כּוֹפֵר בָּעִקָּר, אָמְרוּ לוֹ: טֹל וְהָבִיאָם לִכְדֵי אָרִיג.

כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מְצוּיָה בְּיָדוֹ, נִמְצָא מְשׁוֹטֵט

וּפַקְעוֹת הַחוּטִין מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת אַחֲרָיו כְּמִי שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ,

וּפְלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בְּדַרְכּוֹ, הָיָה עוֹצְרָם וְשׁוֹאֲלָם:

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה.

בלשון אופיינית לספרות המדרש או למעשיות חסידיות, טווה הדוברת מדרש הממוקד בה. שתי תנועות נפשיות מתוארות בשיר – זו של הפרימה וזו של נסיון האריגה מחדש. תנועת הפרימה נועדה להגיע אל המשמעות אשר השפה והמילים מתקשה לתאר. הדוברת מבקשת לגעת בלשד הדברים, ולשם כך עליה לפרום את אריג המילים המכסה ומסתיר. אולם, מסתבר כי אין די בפרוק בלבד. עתה, כדי לגעת במשמעות, עליה לנסות ולארוג את האריג מחדש. את מלאכת האריגה מחדש אני משווה למלאכת השירה – מלאכה שמתקיים בה מתח בין הנסיון לעשות שימוש במילים המתארות את המציאות מהן הורכב האריג המקורי, לבין ויתור מוחלט על השפה – ויתור הנחווה גם כפרימה, פרוק ושגעון. השירה, כך אני מבין את השיר, מתקיימת בתווך הזה ולפיכך יש בה יסוד טראגי – מחד, מרגע שיצאה למסע החיפוש אחר לשד הדברים לא תוכל הדוברת לשוב אל המילים שבהן מאסה ומאידך, לשד הדברים נועד להישאר מופשט וחמקמק. אולם, לצד היסוד הטראגי, מאפשר המשך החיפוש התקרבות אל המשמעות. שלא כמו האריג המקורי, דווקא האריג המפורק, הפושט ולובש צורות, מקרב אותה אל המהות שאחריה היא מחפשת. באריג המפורק – אריג השפה השירית – יש תנועה, חיפוש והתקרבות אל לשד הדברים דווקא משום שאין הוא מסתפק בשיומם.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מעניין להבחין במקום המרכזי שיש לקשר עם "פלוני ואלמוני" המייצגים לתפיסתי את הזולת, הקורא/ת ואולי את המטפל/ת – דווקא הפרימה והתנועתיות של אריג השירה הופכת אותם לשותפים פעילים במסע החיפוש. המשוררת מציגה בפני הקוראים את אריגיה הפרומים ושואלת אותם – למה הדבר דומה? דומה כי תשובתם תקרב אותה אל המשמעות, ולא פחות מכך – תקרב אותם. קריאה ארס-פואטית זו רלוונטית לשיר זה כשיר הפותח את הספר. חשתי שהמשוררת פורסת בפני הקורא את הכוחות העומדים ביסוד שירתה והיא מזמינה אותו להיות אותו "פלוני אלמוני" משמעותי, שבאמצעות קריאתו תוכל להתקרב צעד נוסף אל "הדברים".

אנסה להדגים את תנועת האריגה מחדש כפי שהיא מתקיימת בשיר 'ילדות' (עמ' 58)

כְּשֶׁהָיְתָה אִמִּי חוֹזֶרֶת אֵלֵינוּ מִדֵּי יוֹם

לֹא הָיָה שְׂרִיד עָפָר עַל בְּגָדֶיהָ וּבְפָנֶיהָ לֹא הָיָה זֵכֶר

לַמִּלְחָמוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁשָּׁבָה מֵהֶן

וְרַק כֶּלֶב הָאֵבֶל שֶׁלָּנוּ קִדֵּם אֶת פָּנֶיהָ.

בְּמַבָּט עָיֵף הָיְתָה מְשַׁלַּחַת אוֹתוֹ מֵעָלֶיהָ

שֶׁיֵּלֵךְ לַחְגֹּג אֶת בְּתוּלָיו בַּגְּבָעוֹת

וְהָיְתָה עוֹרֶכֶת לְפָנֵינוּ שֻׁלְחָן עִם חֲבִיתוֹת יֶרֶק רַכּוֹת

שֶׁבְּטַעֲמָן לֹא הָיָה זֵכֶר לְכַעֲסָהּ עַל מוֹתוֹ הַמֻּקְדָּם מִדַּי שֶׁל אָבִי

וְכָל הֲמֻלַּת בֵּיתֵנוּ וְכָל דּוּמִיּוֹתָיו הָיוּ לְהַפְנָיַת עָרְפָּהּ לֵאלֹהִים

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא סָלְחָה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִדְבְּרָה עִמּוֹ

וְלֹא בִּקְּשָׁה טוֹבוֹת

לֹא אָז וְלֹא עַתָּה

השיר עוסק באבל ובמשפחה שאישה אבלה במרכזה, ובכל זאת, האבל מופיע רק פעם אחת בשיר הכואב הזה, וגם אז – ככלב. בכל זאת, לתפיסתי, האבל הוא 'הדבר' אותו מבקשת הדוברת לתאר, אך אל לשדו היא מגיעה באמצעות האריג הפרום של השפה השירית. רוב רובו של השיר עוסק במבנה העומק של האבל במשפחה המתוארת, מבנה של התרוקנות ושלילה – לא שריד, לא זכר, לא המולה ולא דומיה, לא כעס, לא סליחה, לא הידברות, לא בקשת טובות, לא אז ולא עתה. גם הכלב, שייתכן כי מייצג דווקא מפגש רגשי עם ההיעדר, מסולק מיד למקום אחר, ועמו מסולקת החיות הגלומה בו – חיות הכרוכה ביצירת מגע רגשי מלא. ממן פורמת את אריג האבל על מנת להתבונן במבנה העומק שלו.

כמתואר בשיר הפותח את הספר, היא מבקשת לרפא את פרימת המשמעות דווקא באמצעות פרימה נוספת והיא שואלת – לְמה דומה האבל? האבל דומה לשלילה והתרוקנות מתמשכת, הוא דומה לכלב מלא בכאב אך גם באפשרות לחיים המסולקת מן הבית, וגם – הוא דומה לחביתות ירק רכות שאמורות להתייצב אל מול האַיִן הגדול הזה כאשר מגישה אותן האם לילדיה.