פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הביולוגיסטים מלמדים על חשיבות הקשר – פורג'ס והתאוריה הפוליוואגלית (לא להבהל) מזמינים ל Connectedness

הביולוגיסטים מלמדים על חשיבות הקשר – פורג'ס והתאוריה הפוליוואגלית (לא להבהל) מזמינים ל Connectedness

ארנון רולניק | 13/1/2017 | הרשמו כמנויים

מבוא
פוסט זה נכתב כהקדמה לקבוצת הקריאה שלנו העוסקת בשלוב של נוירוביולוגיה עם חשיבה אינטרסוביקטיבית
את סטיבן פורג'ס פגשתי ושמעתי בכמה כנסים פסיכופיזיולוגים. הוא מרצה מבוקש על התאוריה הפוליוגלית שלו. וכך תוייק אצלי כמי שמדבר על מערכת העצבים ועל שנויי קצב לב.
ספרו על ה The Polyvagal Theory יושב על המדף שלי כבר תקופה לא קצרה ומסרב להקרא. הוא תוייק במסגרת הספרים העוסקים בפיזיולוגיה של ונדחה לקרן זוית.
נכון שכותרת המשנה של הספר בשרה קצת יותר טובות : Neurophysiological Foundations of Emotions, Attachment, Communication, and Self-regulation - אבל עדיין היה משהו בדיבורים האנאטומים שלו שהרחיקו אותי מלהתעמק בו.

כן, אני מאלו שדורשים מעצמם לדעת את הבסיס הנוירוביולוגי של נפשנו – אבל אודה ואבוש גם שראייתי מתערפלת מול אוסף השרטוטים של מערכת העצבים וריבוי השמות הלועזיים.
וגם אודה שיש משהו מושך יותר ואטרקטיבי בספרים העוסקים באינטראקציה הבין אישית כמו גם בחשיבות הקשר הטיפולי.
לא מקרה לכן שבאותם שנים בהם ידעתי-ולא ידעתי את פורג'ס דווקא למדתי חשיבה התייחסותית בביס לפסיכותרפיה. אני אוהב את הכיוון ההתיחסותי בכלל ואת ההדגשה על meeting of minds של ARON (אף שלאחרונה מאוד הזדעזעתי מעמדות חדשות יותר שלו.)
כתבתי במדור זה כבר כי אני אני אוהב את פול וואכטל שהוא ממובילי הכיוון האינטגרטיבי ומשלב חשיבה התנהגותית עם חשיבה התייחסותית – אבל, לצערי הוא אינו מדבר על שלוב של חשיבה ביולוגית עם חשיבה התייחסותי.
ושוב אני מודה שבראשי שני הזרמים הללו הביולוגיסטי והבין אישי היו נראים מנותקים וללא חפיפה.
היה זה ואן דר קולק, אותו עשיתי לי לרב בשנים האחרונות שהחזיר לי את ההתענינות בחשיבתו של סטיבן פורג'ס


ואן דר קולק שאף הוא מגיע מארויינטאציה ביולוגית/פסיכיאטרית. עניין אותי דווקא בגלל העניין המאוחר יחסית שלו בנוירופידבק. בשנים האחרונות הוא נהפך חובב, ומטפל וחוקר את תחום הנוירופידבק ומפרסם את התחום באופן אינטנסיבי.
אז הבה נשנס מותנים ונחצה את ים הפיזיולוגיה כדי להגיע למקום הבאמת מעניין – נפשו של האדם.

התאוריה הפוליוגאלית.

פורג'ס מחדש בהסבירו כי המערכת הפאראסימפתטית והעצב הווגאלי המרכיב אותה, אינה מקשה אחת והיא בעצם מורכבת מכמה הסתעפויות שהתפתחו בהדרגה עם האבולוציה
כשאנו מלמדים היום את התפיסה האינטגרטיבית בקורסי ה unified protocol או בהשתלמויות ביופידבק אני מסביר בכמה מילים על מבנה מערכת העצבים. הסברנו כי מערכת העצבים מתחלקת למערכת הרצונית (ברצוני אני מקליד על המקלדת כעת ) והמערכת האוטונומית (למשל ויסות זרימת הדם בידי). וכשאנו מסבירים על המערכת האוטונומית נהגנו לחלק אותה לשני חלקים המערכת הסימפתטית הקשורה בריגוש (ה"גז" של מערכת העצבים) והמערכת הפאראסימפטטית (החלק המרגיע של המערכת). הפרעות החרדה נקשרו לפעילות יתר של המערכת הסימפתטית. ובתרגילי הרגיעה לימדנו את המטופל להפעיל את המערכת הפאראסימפתטית (למשל על ידי נשיפה ארוכה ואיטית) באופן זה התייחסנו בעבר לתהליכי הוויסות העצמי כלומר הדרך שבה מטופל יכול להרגיע את עצמו.

אחת הדרכים הפשוטות להדגים את פעילות שתי מערכות אלו היא באמצעות מדד של שינויי קצב הלב או Heart Rate Variability מדד שאנו משתמשים בו רבות בביופידבק. באמצעות מדד זה קל להראות כי הכנסת אוויר מפעילה את המערכת הסימפתטית ונראה עלייה בקצב הלב, בעוד שהוצאת אוויר, מפעילה מייד את המערכת הפאראסימפטטית. כאשר אנו במצב פיזיולוגי ונפשי תקין נראה עלייה וירידה מתמדת בקצב הלב כפונקציה של הנשימה.
בא פורג'ס ומצביע כי למערכת הפאראסימפטטית עוד הסתעפויות. הראשונה (שהקדימה את המערכת העוסקת ב fight or flight היא המערכת הקשורה בחלקים נמוכים של העצב הוואגלי – וזוהי המערכת האחראית על תגובת ה freeze או הקפיאה במקום שמאפיינת התנהגותם של זוחלים וגם של יונקים שנקלעו למצבים טראומטיים. אבל העניין האמיתי של מאמר זה הוא דווקא הגילוי של פורג'ס על עוד תת מערכת מערכת העצבים החברותית (Social Nervous System (SNS

פורג'ס מראה כי מערכת זו מתפתחת אצל היונקים, והיא נעשית יותר מרכזית ככל שהילוד הוא יותר חסר אונים ותלוי בדמות ההורית. באמצעות מערכת זו ניתן למתן את תגובות החרום של ה fight or flight. ה SNS מופעלת דרך הקול, הפרוזודיה, קשר העינים, והבעת הפנים. ובכן מסתבר שלעצב הוואגוס יש עוד חלק שהתפתח מאוחר יותר באבולציה והוא החלק שמגיב לקולו, לפניו, וליציבה של האחר. הוויסות של תגובותינו הרגשיות אינו נקבע רק על ידי תהליכי ויסות עצמי אלא קודם כל על ידי האחר הבעתו ומצבו הרגשי.

נולדנו לקשר

פורג'ס קובע כי ליצור האנושי יש צורך ל connectedness. שהחיבור לאחר הנו צורך מרכזי שלנו על מנת לווסת את מצב רוחנו.
כיוון שאנו תלויים באחר כדי לווסת את מצבנו, השאלה המרכזית שתעסיק את הייצור האנושי היא האם אני יכול לסמוך על האחר. האם אני יכול לתת את עצמי בידיו.

הוא מראה דוגמאות שהחלק העליון של הפנים בעיקר השרירים סביב העין מאפשרים לנו לזהות בקלות את עמדת הזולת כלפינו. מה שעוד יותר מרתק מבחינתי היא ההבנה כי הקול האנושי ובעיקר האינטונציה והפרוזודיה הם המשפיעים העיקרים על אותו עצב ואגאלי. פורג'ס טווה את המונח neuroception. מונח המתאר ידיעה של מערכת העצבים. ההנחה היא שזו ידיעה לא ידיעה. מעין אינפורמציה חשובה למערכת העצבים אך שאינה בהכרח מודעת.

מצבי לחץ וטראומה

אצל הייצור האנושי תופעל בדרך כלל מערכת העצבים החברתית
אם גישה זו לא תענה על הצרכים, יופעלו המערכות הפרימיטיביות יותר (fight or flight) ואם גם הם לא יסייעו – הרי במצבי לחץ קיצוניים מופעל מנגנון הfreeze שהוא הפרימיטיבי היותר והוא שמופעל לעיתים קרובות במצבים טראומטיים.
כאן נכנס Bessel Van Der Kolk ומראה כיצד הוא מבין מצבי טראומה באמצעות החשיבה של פורג'ס. מצבי טראומה נגרמים כאשר מערכת העצבים החברתית מפסיקה לפעול ויש אקטיבצית יתר של מנגנון ה fight or Flight. ולעיתים קרובות תהיה גם הפעלה של תגובת ה freeze שהיא הקשה ביותר.
אנחנו קודם כל יצור חברתי,והמוח שלנו מחוייט לתקשר ביחד. טראומה הורסת את מערכת העצבים החברתית ומונעת מאיתנו לתפקד כחלק מקבוצה. היא פוגעת בשיתוף הפעולה.ובתחושת הבטחון באחר..

משמעויות קליניות-טיפוליות

אנשי הביופידבק פיתחו כבר בשנות השבעים את הפרופיל הפסיכופיזיולוגי: מדובר בפרוטוקול בו אנו בודקים את התגובות הרגשיות של המטופל כתגובה לסדרת גרויים. (כמו רעש מפתיע, נשימה מהירה, מבחן במטמטיקה ועוד). בפרוטוקול זה ניתן היה ללמוד היטב על קיום תגובות fight or flight אצל האדם הנבדק.

בעקבות פורג'ס אני מציע להוסיף לפרופיל הפסיכופיזיולוגי גם גרויים אנושים ובין אישים. הייתי רוצה שכל מטפל יבדוק כיצה המטופל מגיב רגשית כפי שנמדדת במדדים הפסיכופיזיולוגיים לקולו של המטפל. הייתי מאוד רוצה שהמטפל שישים לב האם מבטו משפיע על תגובותיו של המטופל. האם העמדה הנזירית שאימצנו לנו כל כך הרבה שנים מקטינה את תחושת הבטחון של המטופל ולכן מונעת למידה של תהליכי רגיעה.
במילים אחרות התאוריה של פורג'ס מזמינה אותנו לבדוק את היתרונות והחסרונות של התערבויות טיפוליות שונות. לאור מה שלמדנו על מערכת העצבים החברתית יש לנו תפקיד חשוב להחליט על תגובותינו לדברי המטופל לא רק לפי תוכן האמירה שלנו (פרוש, שיקוף או קונפרונטציה) אלא גם לפי הבעת הפ]נים שלנו ושלו. ננסה לראות כיצד מערכת העצבים שלנו מווסתת את המערכת של המטופל שלנו. נלמד כיצד אינטונציה כזו או אחרת מביא לתגובה רגשית של המטופל.
בשנים האחרונות עשינו בקליניקה שלנו סדרה שקראנו לה סודות הנוכחות הטיפולית כך צפינו בסרטי וידאו של טובי המטפלים בעולם. עתה בעזרתו של פורג'ס נוכל להבין את הנוכחות הטיפולית שלנו גם הודות לעקרונות המערכת הפוליואגאלית ובעיקר מתוך זוית ראיה העוסקת בצורך שלנו ל Connectedness.


עוד בבלוג של ארנון רולניק

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

שחר אורשחר אור13/1/2017

אל ייאוש. הספר של פורג'ס אמנם מתחיל מאד ביולוגי (ההקדמה שלו), אבל ממשיך הרבה יותר בגובה העיניים. גם אני נתקעתי איתו על המדף זמן ארוך.
It gets better
ואני חושבת שניתן להתייחס לתאוריה שלו קצת כמו תיאורית השדה המאוחד בפיסיקה, בנסיון שלה לקשור קצוות ולתת הסבר פיסיולוגי לתופעות פסיכולוגיות משדות שונים. הוא ספר מרתק.