האם מתפתחת הכרה הדדית בין גישות שונות בפסיכותרפיה?

שפיות זמנית | 2/2/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

במאמר מרתק שפורסם לאחרונה בגרדיאן, נפרשת סקירה עשירה מאד של המחלוקת בין הגישות הפסיכואנליטית והקוגניטיבית-התנהגותית. כמובן, בהתאם לריבוי הפרספקטיבות המוצגות ומידת מורכבותן, הסקירה אינה מסתיימת בהכרעה לגבי עליונותה של אחת הגישות מבחינת יעילותה בהפחתת סבל נפשי, או מבחינת הרציונל המנחה אותה. במקום זאת המסקנה הצנועה אליה מובילים הממצאים הרבים, ולעתים סותרים, המוצגים, היא שאין לנו מספיק ידע על המיינד האנושי בכלל ועל מה שעוזר להתמודד עם מגוון המצבים העצום המאפיין אותו בפרט, ולכן אין לנו אלא להמשיך לנסות לבדוק מה יכול לעזור, מתוך עמדה שמקבלת כאפשריות את שתי הגישות.
למרות המסקנה המתפשרת הזו, התגובות הרבות שעורר המאמר מדגישות דווקא את המאבק בין הגישות, שעדיין ניטש, לפחות בחשיבה של מרבית המגיבות/ים. חלקם/ן קראו את המאמר כמדגיש את הפיצול בין הגישות ומחייב אותם "לבחור צד" ודווקא ביקשו שלא להצטרך לעשות זאת, חלקם/ן תפסו את המחבר כמתעלם ממאבק קשה שמתחולל במציאות בשטח הטיפולי בבריטניה, חלקם הדגישו צדדים במחלוקת בין הגישות שלא קיבלו לטעמם מספיק ביטוי במאמר. בכל מקרה קריאת מכלול התגובות והמאמר מומלצת מאד לפיתוח פרספקטיבה עשירה על הסוגיה הזו, גם אם לא בהכרח פחות מבלבלת...