כיצד להתאים את הסיוע לילד עם מגבלה למצבו הרגשי?

שפיות זמנית | 17/12/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הורים לילדים המתמודדים עם איזו שהיא מגבלה - גופנית, חושית, קוגניטיבית או התפתחותית - כמובן מעוניינים לסייע לילדם לממש כמה שיותר את כישוריו ולחוות את העולם, הפיסי, החברתי והרגשי, באופן המלא ביותר. כיום נוספו לאמצעים העומדים לרשות הורים אלו התפתחויות טכנולוגיות רבות, אשר מקלות על ההתמודדות עם מגבלות לא מועטות. כך לפחות ברובד המעשי-תפקודי, אך מה לגבי הרובד הרגשי?
במאמר שפרסם לאחרונה, מצביע יצחק הירשברג על כך שלעתים אימוץ הסיוע הטכנולוגי בניסיון לקדם את התפתחות הילד, נעשה באופן שאינו תואם את התפתחותו הרגשית. במצבים אלו, הרצון המובן של סביבת הילד לקדם את התפתחותו, עלול להיחוות על-ידו כלחץ להתאים את קצב התקדמותו ואופן התמודדותו לציפיות הסביבה. הירשברג מתאר איזון עדין מאד שעליו חשוב לשמור, בין הציפיה מהילד שישתנה בהתאם לעזרה המוצעת לו, לבין קבלתו כפי שהוא, עם דרכי ההתמודדות שלו עם מגבלתו.
לכן, מדגיש הירשברג את חשיבות ההתאמה ההדרגתית והעדינה של העזרה התפקודית המוצעת לילד, וכן את התהליך בו נעשית התאמה זו ולא רק את המטרות התפקודיות שבסופו.