כתבי קורות חיים

רות נצר | 25/7/2015 | הרשמו כמנויים

איך אכתוב את קורות חיי. הרי כל אחד סוחב קורות על גבו כדי לבנות מהן חיים. ואז בונה קורה על גב קורה, וכך נבנה עמוד החיים, שהוא עמוד השדרה של הספור: הוא נולד חי אהב שנא סבל ונהנה ומת. בין האותיות והמלים האלה של המשפט הזה התרחשו החיים הנעלמים, שנשכחו, שסורבו, שנפלו לתהום.

לכולנו קורות חיים. קורות שהן עמודי המקדש הפרטי שלנו.

איך אכתוב כי לכולנו קורות חיים, קורות מקריות שלעולם אינן מקריות, ואנו מהלכים על הקורה הצרה, שמתחתיה תהומות, קורה צרה שהיא החיים הנפלאים העלובים האלה.

קורת הדרך שהיא מה ששייך רק לנו בבלעדיות, ונבנית מעצם הליכתנו זו, כאילו טווינו בהליכתנו את הקוּר הדקיק השברירי של קורות החיים.

והחיים, החיים כולם, הם המיכל שאוחז בו את כל הקורות יחד, את כל הקורות אותנו, את כל מה שיקרה וקרה. כתבי. כתבי. איך אכתוב. קורות חיים יקרות שלי, הנכן חלק מקורות החיים המצטברים סביבותינו, קורות חיים, שהיו ויהיו לכל אלה שפניהם לעולם אינם מוכרים.