פסיכואנליזה כמיתוס
שפיות זמנית | 10/5/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הוצאה ותרגום מחודשים של ספר מספקים סיבה לעיון מחודש בו, וגם כשהספר הוא קלאסיקה פסיכו-חברתית, שנחרשה לאורכה ולרוחבה, כמו "טוטם וטאבו" לפרויד, העיון הזה יכול לספק תזכורת מדוע חשוב הספר ומדוע קיבל את מעמדו הרם. במוסף ספרים של "הארץ" פרסם השבוע פרופ' סטיבן אשהיים ביקורת על המהודרה החדשה של הספר, ובמסגרתה, מלבד פריסת הטענות המרכזיות של פרויד, הוא מציע לחשוב על הטקסט כ"מיתוס מודרניסטי".
" ככל שהביקורות האלה תקפות, הן אינן שוללות את הישגיו של פרויד, שהכריז בעצמו על מגבלות תיאוריית הטוטמיזם. לקורא בן זמננו, ומנקודת מבט היסטורית, ערכן של מסקנותיו אינו מותנה באמיתותן. ערכן טמון בתעוזה שברעיון העוצר נשימה. "טוטם וטאבו" יוצר מיתוס מודרניסטי מזהיר. הפוסט־מודרניסטים ראו זאת בספקנות רבה, אולם מעטים מסוגלים להתחרות בתנופת הדמיון שמביא פרויד בכתביו. הרי לפנינו נראטיב חתרני ביותר, סיפור על ראשית המצפון, האתיקה, הדת והציוויליזציה עצמה."
