(המלצות ל)חופש, סרט ורומן.
פרופ. עמיה ליבליך | 24/7/2010 | הרשמו כמנויים
נראה לי כי הבלוג שלנו בחופש הגדול, וזה כמובן בסדר, אבל החלטתי בכל זאת לתרום את הרשימה הבאה המרמזת על פעילות החופשה שלי.
הכנס הבינלאומי לחקר הקשרים (the international association for relationship research) המתקיים בימים אלה ממש במרכז הבינתחומי בהרצליה, חידד את ההתבוננות שלי בנושא יסודי זה, שנמצא סביבנו כל הזמן כאויר לנשימה. הרי אין יצור אנוש שחי בלי קשר. כדרכי הסרבנית, לא אמליץ על ממצאי מחקר או שיטת טיפול חדשה, אלא דווקא על רומן ועל סרט, המלמדים אותנו על קשרים אנושיים כל כך הרבה, ומשחררים אותנו מההכרח למיין ולהמשיג, שהוא סימן ההכר של העיסוק האקדמי. משתי היצירות ניתן ללמוד המון דווקא על המחסומים להתקשרות, יהא מה שיהא המושג הפסיכולוגי המתאים לכך. אכתוב על כל אחד מהם כמה מילים, בלי להסגיר את מה שעלול למנוע הנאה מצופים או קוראים שילכו בעקבות המלצותי.
ובכן, הסרט הוא לונדון ריבר של רשיד בושרב, ובתל אביב הוא מופיע בסינמטק. בסרט, המתרחש בצל פיגועי הטרור בלונדון בשנת 2005 (מי מאיתנו בכלל זוכר את זה, כל כך הרבה חדשות מוחקות את הישנות בכל יום!). אם מודאגת מגיעה מהכפר בו היא מתגוררת עם אחיה ללונדון, לחפש את בתה, שאינה עונה להודעותיה הטלפוניות. שם היא נתקלת בגבר אפריקאי, מעין נביא, שהוא למעשה מרפא עצים החי בצרפת, ומחפש את בנו. הסרט טווה בעדינות את העלילה: מסתבר כי לצעירה האנגליה ולצעיר האפריקאי היה קשר זוגי, והיא אף הלכה בעקבותיו למסגד ולמדה ערבית. (השפה המקשרת במגדל בבל שלנו היא חלק מרכזי בסבטקסט של הסרט: הצעירים הנעדרים למדו ערבית, אביו ואימה מדברים ביניהם בצרפתית, והסמכויות איתן הם נפגשים - באנגלית בריטית, כמובן). ההורים המודאגים מתקשרים זה לזו בצל הדאגה לילדיהם הנעדרים. מה המחסומים המפרידים ביניהם? בראש וראשונה גזע, דת, ותרבות. לודנון מוחגת כערב רב של עממים, דתות ותרבויות. אך מה מאפשר התפתחותו של קשר מעבר לפערים הללו של דעה קדומה והבדל של ממש? ומה בכל זאת גבולותיו? כשיצאתי מהסרט חשתי את בטני הקפוצה, וחשבתי כי הייתי אכולת דאגה בשני מובנים: האם ימצאו ההורים את ילדיהם האבודים? אבל לא פחות מזה: האם יתהווה קשר ביניהם? מהו האפשר ומה הבלתי אפשר - תיראו בעצמכם. חיים ומוות, בדידות וקשר, שני הצירים עליהם סובבים חיינו.
והספר, אותו קראתי בנשימה עצורה, נקרא "בדידותם של המספרים הראשוניים" מאת פאולו ג'ורדאנו. זהו ספר המתאר שני צעירים שיכולתם ההתקשרותית שונה או מוגבלת. (אם זוהי הפרעת אישיות או אסברגר, נטיות דיכאוניות או אובדניות, אנורקסיה או מונח מקצועי אחר - נניח לזה). לפי הרומן, לכל אחד מהם חוויה טראומטית בעברו, ומשפחה שאיננה מעניקה חום וביטחון - עובדות האמורות לספק הסבר לאופיים המוזר. בכך דווקא לא השתכנעתי, אבל הצורה בה מצליח הסופר הצעיר לתאר את האישיות והפרובלמטיקה של שני גיבורי הסיפור, שחייהם מהתנהלים כמו בשדה מגנטי של משיכה ודחייה שבו אין להם שליטה. נפלא ממש. אני משוכנעת כי הסופר, שהוא פיזיקאי, הכיר מקרוב דמויות שכאלה, אחרת מנין לו? אולם לא חיטטתי בעברו.
שיהיה לכולם חופש טוב.
