זִהוּי / שיר מאת תמי קויפמן
חברי הקהילה | 14/11/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
с»бƒй ејс»б»ъƒй рƒщј—а¬шећ
о≈а»зе…ш.
мƒлјае…ш»д а≈йп
ч∆щ∆—ш.
ећлјщ∆—д«г»ћн щ∆—мƒћй ојз«ф≈ћщ“ жƒдећй
а¬рƒй ше…а∆д ае…ъ»н оƒъјвће…гјгƒйн о≈а¬зе…ш«й б«ћд¬ое…р≈йд∆н
מטפלים בתחום
מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: משפחה, שואה
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
פסיכולוג
עובד סוציאלי
עובדת סוציאלית
פסיכולוגית
עובדת סוציאלית
מטפלת זוגית ומשפחתית
מטפלת זוגית ומשפחתית
עוד בבלוג של חברי הקהילה
אנחנו רוצים
שידברו אלינו קצת ומהר
לקרוא מסרים...
מי אני
נכתב ב - 27.11.18
מחפשת את
עצמי
בין הקירות הלבנים
לא יודעת מי אני
לא יודעת...
תגובות
הוספת תגובה לפוסט
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
תודה אכן זה סגנון הכתיבה. לאחרונה כתבתי כמה סיפורים קצרים, וגם בהם יש משהו מינימליסטי שהייתי צריכה ללמוד "לשבור". אני תמהה ביני לביני בין המינימליזם המדוייק בשירה לבין כמיויות ועוצמות הרגש בתוכי..תודה שוב
כתיבה מהודקת, מינימליסטית וישירה. [ל"ת].
תודה עוזית על תגובתך. אהבתי לקרוא את המגעים שמצאת בשיר אליך ואל עולמך. תמיד מרגש אותי מחדש הקשר הייחודי שנבנה בין קוראי השיר לשיר ולכותב. לא תמיד אני יכולה לדעת מה נוגע והפעת גם נגעתי וגם קיבלתי מגע, תודה
תמי
שיר חזק. תמי השיר שלך מספר גם את הסיפור שלי, באופן תמציתי ונוגע מאד אל הלב.
קשרי דם הם כנראה קשרים שגם כאשר "לכאורה אין קשר" הדם זוכר אותם, ובעקבותיו גם הנפש מתעוררת לזכור.
גם ההרגשה שהם "מתגודדים מאחורי בהמוניהם" מאד מוכרת לי. למעשה הם מהווים סוג של השגחה פרטית עבורי...
תודה על השיתוף,
עוזית דגן.
תודה תודה אופירה,. מחכה לכתיבתך, תמי
תמי, אני אוהבת את זה מ א ו ד. נפלא. אופירה