לו רק הייתי אישה ערבייה (או: הרהורים על זהות)
אלון דניאלי | 22/10/2026 | 68 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
רציתי טיפול. מי לא, בימים אלה?
פניתי לפסיכואנליטיקאית נחשקת א'. במייל. קיבלתי תשובה קצרה ולקונית חזרה. אין מקום.
הלקוניות צרבה - בכל זאת, יש כאן אדם במצוקה בקצה השני של המקלדת.
אז פניתי אליה שוב, אבל הפעם בווטסאפ, וכאישה ערבייה ולא כגבר עם שם יהודי. אמנם לא נוצר מקום יש מאין, אבל נוצר המון חום! קיבלתי הודעה לבבית ובצידה הצעה לקביעת שיחה טלפונית לחשוב ביחד מי יכולה לטפל בי.
פניתי לפסיכואנליטיקאית נחשקת ב'. שוב במייל. שוב תשובה קצרה ולקונית. לא פנויה "בשנים הקרובות".
אז פניתי אליה שוב. בווטסאפ. כערבייה. ושוב תשובה אחרת בטון שונה, והפגנת נדיבות.
לזכותו של הפסיכואנליטיקאי השלישי, הנוקשה, ייאמר שהוא ענה כמעט אותו הדבר לשתי הפניות שלי. "כמעט" - כי הגבר שבי קיבל את התשובה ש"אין מקום", ואילו האישה קיבלה את התשובה "חוששני שאין מקום".
תוהה אם אחרים חוו דברים דומים.
