חקר המחוננות של ויליאם שטרן: מבוא עם טקסטים מקוריים שהתפרסמו ושלא התפרסמו

ד"ר חנה דויד | 1/9/2026 | 18 צפיות | הרשמו כמנויים

מבוא[1]

חקר המחוננות שהתגבש בגרמניה בעשור הראשון של המאה ה-20, ושיאו היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ושל רפובליקת ויימאר (1918-1933), עוצב במידה מכרעת על ידי הפילוסוף והפסיכולוג היהודי ויליאם שטרן (1871–1938). המחקר המדעי של האינטליגנציה והכישרון האנושיים, שביסוד  יצירתו הענפה והמגוונת של שטרן, הניח את היסוד לדיסציפלינה מרכזית, חדשה ועצמאית בפסיכולוגיה, בתחילת המאה ה-20: מחוננות. עבודותיו של שטרן, הממוקדות בפסיכולוגיה של הפרט המחונן, היו במסגרת הפסיכולוגיה הדיפרנציאלית מבית מדרשו של גלטון.

שטרן פיתח את תחום העבודה החדש כבר כחוקר צעיר. תצפיות הילדים, שערך בשיתוף פעולה הדוק עם אשתו קלרה (לבית יוזפי; 1877–1945), היוו לא רק את הבסיס האמפירי החשוב ביותר לעבודותיו בפסיכולוגיה של הילד שפורסמו במונוגרפיות ובמאמרים רבים (Stern 1906, 1910, 1911a, b, 1912, 1913, 1914a, b, 1916a, b, 1918a, b, c, 1924, 1927, 1928a, b, 1930a, b, Stern & Rudolf, 1919; Stern & Stern, 1907, 1909;), הן מהוות גם מקור חשוב שעד כה טרם נחקר של מחקריו המוקדמים על מחוננות בגיל הילדות.

פעילותו המדעית של שטרן היתה בעיקר בחקר המחוננות, כפי שתיאר הוא עצמו את מוקד עבודתו באוניברסיטת פרידריך-וילהלם בברסלאו שבשלזיה. שטרן פעל בברסלאו לאחר שהגיש את עבודת המחקר שלו, שהיא חלק מהדרישות לקבלת ההביליטציה שלו – הדרישות האחרות הן פרסומים מדעיים והוכחת יכולת הוראה.[2] כדוצנט פרטי היה שטרן מרצה שהוסמך ללמד באוניברסיטה, אך עדיין לא היתה לו משרה קבועה ובוודאי שלא קתדרה.[3] מ-1907 שימש שטרן כפרופסור חבר לפילוסופיה, פסיכולוגיה ופדגוגיה, והיה אחראי על ניהול הסמינר הפסיכולוגי של האוניברסיטה. את עבודותיו בפסיכולוגיה של המחוננות, בהן החל בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, המשיך בהמבורג, לשם הוזמן ב-1915 כיורשו של ארנסט מוימן (1862–1915)[4]. המכון בהמבורג שהורחב על ידי שטרן לאחר ייסוד האוניברסיטה ב-1919  היה המכון הפסיכולוגי השני בגודלו אחרי לייפציג, והתפתח בשנות ה-20 למרכז למחקר הכישרון בגרמניה. באמצעות הפילוסופיה של הפרסונליזם הביקורתי קישר שטרן מחקרים אמפיריים בפסיכולוגיה של מחוננות עם תפיסה של מחוננות כמבוססת-פילוסופיה.[5] עד 1929 היה השם הרשמי של המכון "מעבדה פסיכולוגית" [Psychologisches Laboratorium ] ולאחר מכן נקרא "המכון הפסיכולוגי" [Psychologisches Institut]. הידע הפסיכולוגי על הבדלים בין-אישיים מתבסס על תיאוריה של האישיות, שהנחות היסוד שלה הן אבני הפינה של התפיסה המדעית של המחוננות, הרואה בכישורים ובכישרונות תכונות בעלות ערך ומשמעות, ומדגישה את הפרואקטיביות, את ההגדרה העצמית האישית ואת אפשרויות העיצוב של האדם. לפרספקטיבה האמפירית של מחקר הכישרון חיבר שטרן "אתיקה של מחוננות" משלו, תוך אימוץ העיקרון, שיש להכיר בייחודיות של כל אדם ולקדם את כישרונותיו ומיומנויותיו. כאן באה לידי ביטוי השקפתו של שטרן, לפיה יש לקדם את אותם ילדים מחוננים, שבזמנו היו מודרים מרכישת השכלה יסודית טובה, ועל אחת כמה וכמה מהשכלה גבוהה, בשל מוצאם והמעמד החברתי והכלכלי של הוריהם. שטרן דרש לקדם רפורמות בחינוך כדי להתגבר על מחסומים אלו.[6] מתוך תפיסה זו הגיע שטרן להבנה בדבר חובת המדינה והחברה לטיפוח כשרונם של ילדיה, וזכותו של הפרט לקידום אישי בשל יכולותיו ובהתאם להן. תורת האישיות של שטרן הדגישה את הפן האתי של אחריותם של מדענים ומדעניות לתוצאות מחקריהם עבור הפרטים הנוגעים בדבר.

מקומות אחרונים לתכנית ייחודית להכשרת מטפלים בפסיכותרפיה פסיכודנימית בילדים ונוער!
אפשרות למלגת לימודים מלאה

שטרן מסביר את עמדתו לגבי מבחני האינטליגנציה שפותחו לראשונה בצרפת בתחילת המאה ה-20. מצד אחד, הוא המשיך, ביחד עם הצוות שלו, בפיתוחם של מבחנים אלו, ועיסוקו זה הדגיש את חשיבותם. מצד שני, הוא הזהיר מפני הפיכתם של המבחנים למדד יחיד וקובע בלעדית בכל הקשור להזדמנויות שיש לתת לילדים מרקעים שונים.

מחקר המחוננות של שטרן התאפיין בשיתוף פעולה בין-תחומי עם רופאים, פסיכיאטרים, מורים ומנהלי בתי ספר. לדוגמה, בסיס הנתונים שלו נבנה מניסויים רחבי היקף בבתי ספר, שאנשי חינוך והוראה איפשרו לו גישה אליהם, והיו משמעותיים גם לחקר המחוננות בגיל הרך. שטרן חשב תמיד על מקורות האינטליגנציה והכישרון ועל ביטויהם השונים בזיקה לאפשרויות קידומם של ילדים בעלי אינטליגנציה גבוהה, כישורים מיוחדים וכשרונות מגוונים. עבודה פסיכולוגית יישומית עמדה לנגד עיניו כשפעל למען הרפורמות שנדרשו לדעתו בתחום הפדגוגי. מחויבות זאת התבטאה בפעילויות אינטנסיביות למען שינוי במדיניות החינוך, שכללה הן את הרפורמות במבנה בתי הספר והן את אלו שנדרשו בהכשרת המורים, כמו גם רפורמות בחינוך המשפחתי עליהן כתב והרצה. כבר בתקופת שהותו בברסלאו, ויותר מזה – כאשר עבר להמבורג פעל בנתיבים אלו.

בתקופת רפובליקת ויימאר היה שטרן שחקן מרכזי בהקמת קתדרות פדגוגיות, ונטל חלק משמעותי בהכשרת המורים בהמבורג. העובדה שהכשרתם והשתלמותם של המורים חייבת היתה לשלב במקום מרכזי את התובנות הפסיכולוגיות והפדגוגיות של מחקר הכישרון, היתה אחת ממטרותיו החשובות ביותר במדיניות החינוך, ששטרן ביטא בהרצאות ובכתבים רבים. הוא ראה בכך תנאי מוקדם לקידום מחוננים ברוח חוקת הרייך של ויימאר, שהכניסה את הקריטריונים "נטייה“ ו"כשרון“, כקובעים את מסלול הלימודים של הילד. שטרן הצביע על כך, שבתקופת טרום מלחמת העולם הראשונה קיבלו קריטריונים אלה מעמד חוקתי, ודרש את מימושו.

בנוסף, שטרן עסק באינטנסיביות בקידומם של מדענים ומדעניות צעירים, שאחרי התקדמותם עקב בעניין ותוך מעורבות גבוהה. בייחוד ראויה לציון העובדה, שבתקופה בה מעמד הנשים לא היה גבוה, והן היו מיעוט מבוטל באקדמיה, היה מספר משמעותי של נשים  שעבדו באופן קבוע או זמני במכון שהקים. עם העובדות הללו נמנו ד"ר הילדהגארד (הילדה) גרינבאום-זאקס Hildegard) Grünbaum-Sachs‏ 1888–1974), שהיתה פסיכולוגית, חוקרת וגם פובליציסטית  שפעלה בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר והתמקדה בפסיכולוגיה תעסוקתית, פסיכולוגיה של המינים וכלכלת בית מודרנית; אליזבת קנובלאוך (Elisabeth Knoblauch) שעבדה לצד הילדה גרינבאום-זאקס, מרתה מוכוב Martha Muchow)‏, 1892–1933( שהיתה פסיכולוגית ומחנכת מצליחה, שנחשבה ליד ימינו של שטרן, ובטינה (בטי) קצנשטיין-שנפלד ,Betti Katzenstein)‏ 1906–1981) שהיתה חוקרת צעירה ומבטיחה במכון, שסיימה את הדוקטורט שלה תחת הנחייתו של ויליאם שטרן בשנת 1931. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 והתפרקות המכון מצאו נשים אלו את עצמן בלתי מועסקות. אולם, בעוד שבטינה קצנשטיין הצליחה להגר לברזיל ב-1936 לברזיל והמשיכה את  פעילותה כפסיכולוגית שם במשך עשרות שנים[7], גורלה של אליזבת קנאובלאוך לא ידוע, ואילו הילדה גרינבאום-זאקס הצליחה להציל את נפשה מהנאצים, אבל את עבודתה האקדמית שהופסקה באבחת גרזן לא הצליחה לשקם. הגורל המר ביותר המתין למרתה מוכוב – הלא-יהודייה היחידה בקבוצת המדעניות שטיפח ויליאם שטרן: מייד עם התפרקות המכון היא ניסתה להתאבד, וימים ספורים לאחר שאושפזה בעקבות נסיון זה נפטרה.

ההרשמה להכשרה בטיפול דינמי־חווייתי בעיצומה!
פיתוח מיומנויות קליניות מתקדמות לטיפול קצר, ממוקד ומבוסס מחקר.

שטרן טיפח מעגל רחב של חוקרים יהודים ולא יהודים בתחומי תורת האישיות והמחוננות; גורלם של רוב היהודים שביניהם נחרץ. המכון עצמו המשיך להתקיים עד 1942 בראשותו של גוסטף דויכלר (1883-1955) פסיכולוג ואיש חינוך שלא עסק בתחום המחוננות, כך שהפעילות המחקרית הענפה בתחום זה הגיעה לקיצה בגרמניה ב-1933.

ויליאם שטרן עצמו היגר להולנד ב-1934 ומשם לארה"ב, שם קיבל משרת פרופסור אורח באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה. בארצות הברית זכתה עבודתו לעניין מועט; גם הקבלה של תפיסתו את המחוננות שהתגבשה בגרמניה כבר בשנות ה-20 נזקקה בערך ליובל עד שבשנות ה-70 החלה להיחקר בארה"ב.  

* * *

להבהרה ולהעמקה אני ממליצה לקרוא את: Heinemann, R. (2023). Almost Forgotten Research Contexts: William Stern’s Giftedness Research. Journal of Intelligence, 11(9), 174. https://doi.org/10.3390/jintelligence11090174

מקורות ראשוניים – עבודותיו של ויליאם שטרן:

Stern, Clara, and William Stern. 1907. Monographien über die Seelische Entwicklung des Kindes, Bd. 1: Die Kindersprache. Eine Psychologische und Sprachtheoretische Untersuchung. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, Clara, and William Stern. 1909. Monographien über die Seelische Entwicklung des Kindes, Bd. 2: Erinnerung, Aussage und Lüge in der Frühen Kindheit. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1906. Person und Sache. System des Kritischen Personalismus. Erster Band: Ableitung und Grundlehre. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1910. Das übernormale Kind. Der Säemann 1: 67–72, 160–67.

Stern, William. 1911a. Die Differentielle Psychologie in Ihren Methodischen Grundlagen. An Stelle einer Zweiten Auflage des Buches: Über Psychologie der Individuellen Differenzen. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1911b. The Supernormal Child. Journal of Educational Psychology 2: 143–48, 181–90. [CrossRef]

Stern, William. 1912. Die psychologischen Methoden der Intelligenzprüfung und deren Anwendung an Schulkindern. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1913. Zum Vergleich von Vorschülern und Volksschülern. Bemerkungen zu vorstehendem Aufsatz (A. Hoffmann, Vergleichende Intelligenzprüfungen an Vorschülern und Volksschülern. Zeitschrift für Angewandte Psychologie und Psychologische Sammelforschung, 8, 1913/14, 102–120). Zeitschrift für Angewandte Psychologie und Psychologische Sammelforschung 8: 121–23.

Stern, William. 1914a. Psychologie der frühen Kindheit bis zum sechsten Lebensjahre. Mit Benutzung ungedruckter Tagebücher von Clara Stern. Leipzig: Quelle & Meyer.

Stern, William. 1914b. The Psychological Methods of Testing Intelligence (Educational Monographs, No. 13). New York: Warwick & York.

Stern, William. 1916a. Die Intelligenzprüfung an Kindern und Jugendlichen. Methoden, Ergebnisse, Ausblicke (Zweite Auflage. Erweitert um: Fortschritte auf dem Gebiet der Intelligenzprüfung 1912–1915). Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1916b. Psychologische Begabungsforschung und Begabungsdiagnose. In Der Aufstieg der Begabten. Vorfragen. Edited by Deutscher Ausschuss für Erziehung und Unterricht and Peter Petersen. Leipzig and Berlin: Teubner, pp. 105–20.

Stern, William. 1918a. Grundgedanken der Personalistischen Philosophie. Berlin: Reuther & Reichard.

Stern, William. 1918b. Die Methode der Auslese befähigter Volksschüler in Hamburg. Zeitschrift für Pädagogische Psychologie und Experimentelle Pädagogik 19: 132–43.

Stern, William. 1918c. Person und Sache. System des Kritischen Personalismus. Zweiter Band: Die menschliche Persönlichkeit. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1924. Person und Sache. System des Kritischen Personalismus. Dritter Band: Wertphilosophie. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1927. Selbstdarstellung. In Philosophie der Gegenwart in Selbstdarstellungen, Bd. 6. Edited by Raymund Schmidt. Leipzig: Meiner Verlag, pp. 129–84.

Stern, William. 1928a. Die Intelligenz der Kinder und Jugendlichen und die Methoden ihrer Untersuchung (4., ergänzte Aufl.). Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William. 1928b. Zur Theorie der Intelligenz. Zeitschrift für Pädagogische Psychologie, Experimentelle Pädagogik und Jugendkundliche Forschung 29: 1–10.

לא רק לומדים CBT מפתחים חשיבה קלינית
פרונטלי בצפון • מוכר איט"ה • גמול השתלמות • התנסות מעשית, המשגה, ליווי אישי

Stern, William. 1930a. Eindrücke von der amerikanischen Psychologie. Bericht über eine Kongreßreise. Zeitschrift für Pädagogische Psychologie, Experimentelle Pädagogik und Jugendkundliche Forschung 31: 43–51, 65–72.

Stern, William. 1930b. Studien zur Personwissenschaft. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.

Stern, William, and Rudolf Peter. 1919. Die Auslese befähigter Volksschüler in Hamburg. Bericht über das psychologische Verfahren. Hamburger Arbeiten zur Begabungsforschung, 1; Zeitschrift für angewandte Psychologie, Beiheft 19. Leipzig: Johann Ambrosius Barth.