יולי דביק העור קלוי
עלון פסיכולוגיה עברית | 5/7/2026 | 1,125 צפיות | הרשמו כמנויים
הילדים יצאו לחופש, החום כאן כדי להשאר. באירופה מתחילים להתאושש מגל החום הקיצוני. אמרנו כבר שהחום כאן כדי להשאר? איך החום משפיע על הנפשות הפועלות, על הנפשות היושבות בחדרי הטיפול ומדברות? המעבר מלהט הרחוב לקרירות הקליניקה הוא לפעמים צעד ראשון במעבר בין העולם החיצוני לפנימי. ולפעמים דווקא בקליניקה, לא מוצאים את הטמפרטורה המתאימה – זו שתתאים למטפל ולמטופל גם יחד – למי שבא מבחוץ עם עולמו הדחוס ולמי ששעות ארוכות יושב בין ארבעת הקירות ומחזיק עולמות. ובכל זאת, מחפשים יחד את האיזון המתאים לזוג הזה, שלחמישים דקות, לוהטות או גשומות, לא מוותר על הדיבור. גם באין מילים. גם בשתיקה.
גם השבוע באתרנו מאמרים מעוררי מחשבה:
מאמרה של מור שני-שרמן עוסק בדילמה קלינית ואתית המתעוררת בטיפול בטרנסג'נדרים סביב מושג "השם המת", המייצג את השם שניתן לאדם בלידתו ושהוחלף במסגרת תהליך התאמה מגדרית. השם נדון כרכיב מרכזי בבניית הזהות העצמית, ונטען כי החלפתו, חרף חשיבותה הניכרת לביסוס הזהות והרווחה האישית של המטופל, עלולה לגרור ניתוק דיסוציאטיבי ממצבי עצמי שאוגדו תחת השם הקודם. המאמר מציג את המתח הדיאלקטי שבין שתי גישות: מצד אחד, המודל מאשש המגדר, מחייב הכרה מלאה ובלתי מסויגת בשם החדש כתנאי יסוד לטיפול; מצד שני, הפסיכותרפיה ההתייחסותית, ובמרכזה תורת מצבי העצמי המרובים של ברומברג, הרואה את הבריאות הנפשית ביכולת האדם לשמור על תקשורת וגמישות בין חלקי העצמי השונים ולא בהכחדתם.
מודל ענוו"ה הוא מודל אינטגרטיבי לעבודה קבוצתית קצרה ורגישת-טראומה המיועד למתמודדים עם אובדן, המשלב בין גוף, נפש ומשמעות בתוך מרחב קבוצתי. המודל המוצג במאמרה של ד"ר אתי אבלין, מתבסס על תיאוריות ומודלים מוכרים מהספרות העדכנית לעיבוד אבל ואובדן, שבמרכזם התנועה הדינמית בין ההתמקדות בכאב ובאובדן והמשך הקשר עם הנפטר לבין התנועה לשיקום ולצמיחה. המודל מרחיב את הגישות המוכרות באמצעות שילוב של עקרונות גוף-נפש ושל חוויה קבוצתית, המבוססת על עקרונות של טיפול קבוצתי. בנוסף, המודל שואב מהגישה הרואה במציאת משמעות את ליבת ההתאוששות מהאובדן, וכחלק מכך העבודה במסגרת המודל מתבססת על המטאפורה הרוחנית של סיפור הבריאה כציר משמעות מרכזי. שם המודל מורכב מחמשת שלבי התהליך הקבוצתי המובנה – עוגנים, נוכחות, ויסות רגש, מציאת משמעות ("ויהי אור"), והשראה – שבאנלוגיה לסיפור הבריאה מצטרפים לכדי מסע הנע ממחשך אל אור, מרגע ה"בראשית" של המפגש עם הכאוס, אל עבר היכולת לחיות עם השבר.
ובפסיכובלוגיה
יואל בלום לוקח אותנו לשיט על היאכטה עם לאקאן.
"בתמונה רואים מעין תצוגה של קשרי חבלים קלאסיים במסגרת בצורת סירה. אלה קשרים יסודיים בעולם הימאות, שכל אחד מהם הוא מענה לשימושים פונקציונליים שונים: חיבור, עיגון, קיצור חבל, יצירת לולאה, קשירה זמנית וכן הלאה. אפשר אולי לומר שהימאות ולאקאן חולקים אינטואיציה עמוקה מאוד: האדם אינו מחפש להשתחרר מכל קשר. הוא מחפש את הקשרים הנכונים. עבורו. יאכטה בלב ים שאינה קשורה לשום דבר אינה בהכרח חופשית. לעיתים היא פשוט נסחפת. חבל שאינו קשור לשום דבר אינו מבטא חירות אלא חוסר תפקוד. באופן דומה, אצל לאקאן הסבל הנפשי אינו נובע רק מכך שאנחנו ״כבולים״, אלא מכך שהקשרים שמחזיקים את הסובייקט רופפים, קרועים או בלתי אפשריים".
בבלוג כתיבה יצירתית יסכה יצחק כותבת במילים מדודות על הקו שנמתח אבל לא נקרע, גם כשהכל מתפרק –
"כאן מתקרבת גם התובנה של ויקטור פרנקל: שכאשר אין עוד שליטה על הנסיבות, נפתחת אפשרות אחרת - לא של פתרון, אלא של עמדה. במבט קליני, זהו רגע שבו אין עוד אפשרות להישען רק על שינוי חיצוני. מערכות ההגנה מתעייפות. השליטה מתכווצת. והנפש נותרת עם חומר גלם אחד בלבד: העמדה הפנימית – האותנטית בו נשאל, מה הסבל עושה לאדם - ומה האדם עדיין יכול לעשות בתוכו? זהו רגע שבו אין עוד "מה לעשות", ונשאר רק "איך להיות".
יולי / להקת לחש מילים ולחן: יואב שעיה
יולי דביק
העור קלוי
ימים טרופים מלאי פיתוי
בא לי לעוף
בא לי כשחם
בא לי הכוח להיות מושלם
את כה יפה
אהובתי
אצלך אבד הרעב שלי
וכך הזמן
הקהה גוון
החלום כבה והשריר נוון
יולי מעיק
פושט חולצה
נגלים שקרים שהקשיחות אילצה
בא לי לרקוד
בא לי כשחם
בא לי הכוח להיות מושלם
את כה צמודה
אהובתי
אצלך נבט התסכול שלי
דמי מוצף
ברוך נשי
לבד, לבד, לבדה נפשי
But boys don't cry
They don't cry
Don't cry, don't cry
Boys don't cry
Photo by Samuel Jerónimo on Unsplash
