לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
לראות סופר/ת

לראות סופר/ת

פרופ. עמיה ליבליך | 8/5/2010 | הרשמו כמנויים

פסטיבל הסופרים שנערך בשבוע שעבר במשכנות שאננים בירושלים - השני מסוגו בארץ - עורר אצלי תגובות מעורבות. מצד אחד נחמד לשמוע שכל כך הרבה סופרים התכנסו לארצנו מחו"ל ויופיעו לפני החפצים בכך. מצד שני, אני חשה כי יש בזה איזו זילות של הספרות, שהיא דבר קדוש כמעט בעיני. ההסתייגות שלי קשורה בתחושה המציקה כי כל התרבות בזמננו הפכה למופע, תרבות ידוענים. אנשים במקצועות שונים, ביניהם סופרים ומשוררים, רוצים להופיע - בפסטיבלים, בתקשורת, שייראו אותם ושיכתבו עליהם בעיתון, כשכל זה כמובן קשור גם במניעים מובנים של מכירות ורווח, הן של הסופר ועוד יותר מזה - של הוצאות הספרים. ומנגד, במחשבה נאיבית ומיושנת אולי, אני עדיין רואה את הסופר כיושב בשקט מול הדף או המחשב, ספון בביתו, וכותב. ואולי יושב בכיכר העיר וקולט מהמראות החולפים לנגד עיניו, או בארכיון - סופג מהמסמכים הטמונים שם. שיכתוב סיפור, או ישורר שיר - ואז נקרא את דבריו. זהו ייעודו, וזה תפקידנו התרבותי. קולו המציאותי ומראהו אינם חשובים - חשוב רק התוצר הכתוב הנובע מעטו. חבל על הזמן שלו (במשמעות העתיקה של ביטוי זה) להופיע בכיכרות העיר או בבתי הקפה, כבדרן להמונים. דוד גרוסמן סופר גדול, מדוע לו להיות גם ידוען? גם על הקהל הנוהר למופעים שכאלה אני קצת כועסת - ודאי קל יותר להקשיב לגרוסמן במשך שעה, לראות ולהיראות, מאשר לקרוא רומן כבד תרתי משמע, בבדידות, במשך ימים. האם את קוראת את פול אוסטר או מסתפקת בביקור בהרצאתו היחידה בירושלים? "ראיתי את אוסטר", אפשר יהיה להגיד למחרת.

ראיתי תערוכה - זה בסדר. הלכתי לקונצרט - זה בסדר. אבל הספרות היא לדעתי עניין אינטימי שבין הסופר והקורא.

למרות הסתייגות זו נרשמתי ועליתי ירושליימה לראות ולשמוע את מי שקראתי את ספרו באנגלית ואחר כך בתרגומו העברי - את דניאל מנדלסון מחבר "אבודים". גם ללא ההנאה העילאית של נוף ההרים המחשיכים בחמסין אביבי מאחורי הבמה - זה היה כדאי גם כדאי. את דניאל מנדלסון ראיין א.ב.יהושע, ששאל את הסופר, הצעיר ממנו בדור, שאלות קשות ששאפו להכללה על נושאים עצומים - 'השואה', 'הספרות הדוקומנטרית', וכדומה. ואילו העונה הוריד כל שאלה מהאולימפוס הפילוסופי לפרטים הממשיים. "אני לא חוקר שואה", הוא אמר, "אני רק יצאתי לחפש את עקבות המשפוחה שלי". "אינני מעיז לדבר על שישה מיליונים, אני מדבר על שישה אנשים מעיירה מסויימת ומה אירע להם". היה משהו כה צנוע ועם זאת בטוח בעצמו בצורה שהביא את הדברים אל הקרקע שוב ושוב, והזכיר לי את הפתגם "אלוהים שוכן בפכים הקטנים". וכמו להמחיש את אנושיותו הבטוחה אמר מנדלסון בקול ברור ובמיקרופוןבראשית דבריו כי הוא תמה על כך שבני משפחתו הישראלים, שהגיעו כנראה על מנת לשמוע אותו, יושבים באחורי האוהל הענק, ואילו את המקומות השמורים שביקש להבטיח להם תפסו אחרים... תנועה שקטה של נוכחים התרחשה לרגע הרחק מהמקום בו ישבתי אני, כאשר תופסי המקומות השמורים קמו ופנו לשורות האחוריות, ולאט לאט צעדו לקידמת האוהל ארבעה אנשים כמדומני, דודה זקנה ואולי כמה אחיינים - וישבו במקומות המכובדים הללו. רק אז המשיך מנדלסון בדבריו. ולא היה דבר חשוב מזה בכל הערב הירושלמי שביליתי בפסטיבל. לראות במו עיני - גם כן שווה לפעמים.


- פרסומת -

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
לירון גלעד
לירון גלעד
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
אונליין (טיפול מרחוק)
יסמין פולדר-הד
יסמין פולדר-הד
פסיכולוגית
אונליין (טיפול מרחוק), עכו והסביבה
סתיו ביהם
סתיו ביהם
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
בן מסיקה
בן מסיקה
פסיכולוג
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
תמי חיים
תמי חיים
עובדת סוציאלית
כרמיאל והסביבה, עכו והסביבה
יעל זקש
יעל זקש
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, חולון והסביבה, רמת גן והסביבה

עוד בבלוג של פרופ. עמיה ליבליך

אני בכלל לא רוצה לספור כמה שנים אני כבר באקדמיה, מהימים הרחוקים בהם הופעתי כמתרגלת בשעורי המחלקה לפסיכולוגיה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אילנה אלחללאילנה אלחלל17/5/2010

תראו אותם. בשם המובחר "תראו אותי" יש גם רמזים לתראו אותם בשר ודם, לסיים את הספר זה באמת מאבק ומפגש אישי תמיד ממלא ומלהיב.
בתוך הרצף בין ההתכנסות מול מחשב הסופר או בחוויות חייו לאגור ולתאר לבין הסופר על הבמה במרכז הזרקורים
יש שלב באמצע הרצף הסופר עם קבוצות קטנות מלמד כתיבה או סיפור גילוי או חיבור. אילנה.א

סימה מנורסימה מנור17/5/2010

אנושיותך - מקסימה [ל"ת].