כל הדרך אל הנמרים

דר' רחל קואסטל | 31/5/2025 | הרשמו כמנויים

רק לאחרונה נודע לי שפרויד ותומאס מאן היו סוג של חברים, ושהקשר נשא את ההפכים בניהם באומץ ובהערכה הדדית. מאן כותב על המאסטר הגאון (שכידוע לא היה סובלני לביקורת) דברים שהם על גבול החנופה, אבל בפועל הוא נמשך וגם נרתע מהפסיכואנליזה, באופן שקצת מזכיר את היצ'קוק. מצד אחד, הרעיונות של פרויד אפשרו לו לחקור דרך הכתיבה רבדים של מיניות מודחקת, כמו את ההומוסקסואליות שלו עצמו, אך מאידך, הוא לא תמיד הסכים עם פרויד, למשל בנוגע לאילוף ההיגיון את הדחף.

איזה שני אדונים ויקטוריאניים!

הנובלה מוות בוונציה היא אחד מחותמי הפסיכואנליזה הראשונים על התרבות המערבית, והחקירה שמניעה אותה היא  - האם אפשר לנהל תשוקה ארוטית? התשובה של מאן בסופו של דבר היא לא, אי-אפשר באמת, אבל הדרך לשם רצופה בתובנות והגיגים פיוטיים מאין כמוהם. רעיונות פילוסופיים אפורים מקבלים צבע חיים ועומק בספריו, עם כתיבה מופלאה שמזכירה את הציורים של אנרי רוסו, רק לצלילי בטהובן.

גוסטב פון אשנבך, דמות הסופר הסמי-אוטוביוגראפית, נוסע לוונציה לנפוש, ובדרך לשם תחושה מסתורית של הרפתקנות והתרגשות כמעט אוקיינית אוחזת בו. הוא מחליט לזרום איתה במידה מבוקרת, אך לא יותר מידי – לא רחוק מידי - "לא כל הדרך אל הנמרים". כך הוא מרגיע את עצמו בתחילת המסע. אך כידוע הלא מודע הוא חי, הוא חי! כפי שצעק פרנקשטיין, ומתנהל עצמאית מהגוף המארח, ואובססיה מציצנית לנער פולני יפה בשם טאדז'ו מכלה את ליבו לבסוף.

כמו חנוך בספר בראשית, שלא ברור לגמרי אם מת, השתגע, או נלקח על ידי האל, פון אשנבך בסופו של דבר נלקח על ידי היופי. האקסטזה שמכלה אותו היא זאת של יופי, לא מיסטריום טרמנדום, אלא מסטריום של לידה ומוות אל תוך היופי, בלשון סוקראטית, וזה כמעט באופן הפוך לדמותו המושפלת והנלעגת של פון אשנבך במציאות, שמאן לא חס בתיאוריו אותה.

פסיכולוגים/יות מיון, האתגר הבא שלכם נמצא בשב"ס
במערך המיון של שב"ס מחכה לכם תפקיד רב - תחומי עם ערך חברתי וסיפוק אמיתי

אבל ארוטיקה היא לא המרחב האקסטטי היחיד שמגיע עם תמרורי אזהרה, האמת זה אפילו כמעט באנאלי. דוסטוייבסקי, שכמו ניטשה, התעסק בשאלות של קיום האלוהים ושל מעבר לטוב ולרע, קושר הרבה פעמים בין אינטלקטואליזם לבין חולשה מוסרית. את הדמויות הכי פגומות מוסרית שלו, רסקולניקוב בהחטא ועונשו או איוון באחים קרמזוב, הוא מצייד באינטלקט חד ומרשים. לעומתם, למשל, הוא מציב את אליושה קרמזוב, שלא מצליח לנסח את האתוס שלו אינטלקטואלית אבל הוא פשוט אדם נהדר.

זה כמעט נבואי, כי עם מות האלוהים במאה העשרים, במובן של דעיכת המוסדות שייצגו אותו, חשיבה אינטלקטואלית ואידיאולוגית חילונית שימשה לא מעט את כוחות האופל, אפילו במקרה של ניטשה עצמו. האינטלקט הוא אקסטטי, כי הוא מופשט ובו-זמנית פיזי, אך גם אם הניתוחים מבריקים, כמו במקרה של קארל מארקס, המסקנות הפשטניות והיישום במציאות יכול להיות הרי אסון. ובהקשר של ארוס ואינטלקטואליזציה, יש כמובן את פוקו ואת הגושפנקה האינטלקטואלית לפדופיליה שלו עצמו.

וונציה שפון אשנבך נופש בה, היא עיר מוכת מגפת כולרה. "חולת אהבה אני", שרה הנערה בשיר השירים, והתמה של אהבה כמחלה או סוג של שגעון קיימת בספרות. ייסורי ורתר הצעיר של גתה ואהבה בימי כולרה של מרקאס, עולים עכשיו לראש, ועוד אלפיים חמש מאות שנה לפני זה סוקרטס מכנה את הארוס "טרוף אלוהי".

מעניין שבאופן מפורסם כשפרויד מגיע לראשונה לארה"ב ב 1909 יחד עם תלמידיו אז יונג ופרנצ'י, ובהתייחסו לפסיכואנליזה, הוא אומר "הם לא יודעים זאת עדיין, אך הבאנו להם את המגיפה". הלא מודע הוא המגיפה, הדיבור הוא הריפוי, וכך העולם המערבי הפך לקולוניה פרוידיאנית, אבל הכל חוזר לאותה מגיפה. אני תמיד מזכירה לעצמי שפרויד היה יהודי גאה, גם אם לא מעשית, כי זה נראה לי חשוב, והמילה מגפה מתחברת לי לעוד מרחב אקסטטי וזה של רעיון "הדיבוק" בחבורה החסידית.    

נתחיל מזה שהקבלה היהודית משלבת שני מרחבים אקסטטיים - אינטלקט ומיסטיקה - מה שהופך אותה לדאבל-מסוכנת. בהשאלה, להיכנס לפרדס הקבלי זה ללכת כל הדרך לנמרים, וכמו שהמעשייה מגלה לנו, רק אחד מתוך ארבעה שנכנסו לשם יצא ללא פגע. האיסורים לעיסוק בה גם הם מפורסמים: על האדם להיות מעל גיל ארבעים ועם לפחות שני ילדים. זאת אומרת, זה צריך להיות אדם שמחויב לסדר-החברתי, שזה רק עוד תנאי לוודא בגרות ויציבות רגשית.

בלי לעשות רידוד היסטורי-אנתרופולוגי, הקבלה היהודית, ובמיוחד חבורת כותבי ספר הזהר, מהטקסטים היותר אקסטטיים שנכתבו, התפתחה על רקע מסעות הצלב של המאות האחת עשרה עד שלוש עשרה, והפרעות המחרידות ביהודים שסירבו להתנצר, שחלקם נרצח וחלקם בחר להתאבד, הורים וילדיהם. מתוך האופל הזה, מתאגדות בספרד חבורות הזהר, שכמו התכנים של חיבוריהם, אניגמטיות אופפת את זהותם, מה שעושה שכל אם אתה נרדף.

התשובה שלהם לאירועים החיצוניים היא התכנסות פנימה, אל תוך דרשות על התורה אך גם אל תוך פיתוח של רעיונות קדומים של מיסטיקה יהודית. הם מדברים בשם רבי עקיבא, אבל לא הוא סיפר להם את סודות האלוהות, אלא ההתכנסות עצמה. מה זה חשוב הזמן והמקום, הצורה או השפה? המהויות והפרדוקסים המובנים הם קבועים, והדרך אליהם היא תמיד דרך התודעה, גם אם היא חוצה יבשות. הסוד הלא ידוע או הלא-מודע הפסיכואנליטי הוא שם. כמו שהדי.אן.איי נמצא בכל תא, הסוד הוא בתבנית הנפש, ואכן הקוסמולוגיה הקבלית היא דמוית גוף, ותכונותיה תכונות אדם.

אבל האקסטזה המיסטית היא מסוכנת כי היא ממיסה את הגבולות, גבולות המרחב והזמן, ובטח את הגבול בין הטוב והרע. גם רעיון "הדיבוק" של החבורה החסידית, שמתפתח במאה ה18 בהשראת הטקסטים הקבליים, מתייחס לקריסת ההפרדה בין העצמי לאחר. אך מעל הכל יש את הכח שניתן לשפה, אותה שפה שבאמצעותה נוצר העולם לפי המסורת, והיא מוענקת לבעלי הסוד, יחד עם היכולת לשנות מציאות. זה הרבה כח, כמעט כח אלוהי, והקרבה לכח כידוע תמיד מוציאה את הרוע הטבוע בבני אדם, ולכן ההתעקשות על הבגרות הנפשית ועל העמידות המוסרית של המשוטטים בפרדס.

תומס מאן באופן מעניין, ולפי תפיסתי, לא הלך כל הדרך לנמרים. בחייו הפרטיים הוא בוחר בסדר החברתי ולא מממש בפועל את דחפיו האסורים בתקופתו, לפחות לפי הביוגרפים שלו, ולא מתוך פוריטניות מכחישה. הוא פועל באופן אנטי-דחפי גם בממד הפוליטי כשלמרות הלאומנות והפטריוטיות הגרמנית החזקה שלו - הוא באופן גלוי יוצא נגד הנאצים והאנטישמיות, בגרמניה של מלחמת העולם השנייה, ובכלל הוא היה דיי חובב ציון, למרות שפה ושם, אם נחפש נמצא אמירות אנטישמיות שלו.

פסיכותרפיה אנתרופוסופית - תוכנית תלת שנתית
טיפול בנפש ומעבר לה - התוכנית מיועדת לפסיכולוגים, פסיכיאטרים, עו"סים קליניים ומטפלים באמנויות

תשובה לבחירה שלו ניתן אולי למצוא בשיר המקסים והמשעשע הזה של דון מרקיז, על דיאלוג דמיוני בין המשורר לעש, שאני מצרפת בשפת המקור, ושמזכיר לי את מילות הזהר "טוב למות באש הזהב הטוב הדולק, במקום ששביבי האש נזרקים לכל עבר".

the lesson of the moth

i was talking to a moth
the other evening
he was trying to break into
an electric light bulb
and fry himself on the wires

why do you fellows
pull this stunt i asked him
because it is the conventional
thing for moths or why
if that had been an uncovered
candle instead of an electric
light bulb you would
now be a small unsightly cinder
have you no sense

plenty of it he answered
but at times we get tired
of using it
we get bored with the routine
and crave beauty
and excitement
fire is beautiful
and we know that if we get
too close it will kill us
but what does that matter
it is better to be happy
for a moment
and be burned up with beauty
than to live a long time
and be bored all the while
so we wad all our life up
into one little roll
and then we shoot the roll
that is what life is for
it is better to be a part of beauty
for one instant and then cease to
exist than to exist forever
and never be a part of beauty
our attitude toward life
is come easy go easy
we are like human beings
used to be before they became
too civilized to enjoy themselves

and before i could argue him
out of his philosophy
he went and immolated himself
on a patent cigar lighter
i do not agree with him
myself i would rather have
half the happiness and twice
the longevity

but at the same time i wish
there was something i wanted
as badly as he wanted to fry himself