אדריאן ריץ' - לקראת יום השואה
רות נצר | 13/4/2012 | הרשמו כמנויים
המשוררת האמריקאית הנפלאה אדרייאן ריץ', שנפטרה בסוף מרץ השנה, שהיתה גם לוחמת פמיניסטית חשובה ביותר, כתבה שיר שמתייחס ליהדותה לאור השואה. כמחווה לאשה מיוחדת זו ולקראת יום השואה שמגיע בימים אלה, כדאי לקרוא שיר זה, בתרגומו המצוין של גיורא לשם, שגם הוא הלך לעולמו לא מכבר:
במשך מלחמת העולם השניה
אמרתי לעצמי כי יש לי גורל מיוחד:
לא יתכן שלא היתה סיבה
לא חייתי בבית מופצץ
או במרתף מסתתרת עם עכברים
בודאי היתה סיבה
גדלתי בטוחה, אמריקנית
עם סוכר מוקצב בצולחית מייסון
... במשך השתיקה הכבירה
של השואה
לא היה לי מושג מה נחשך ממני
ופחות מזה על הנשים והגברים שארי בשרי
... ראיתי את אבי מכונן
לעצמו אידיאולוגיה חסרת שורשים
את ארמונו הפרטי באויר
במקום המסוכן ביותר, בית המשפחה
אנחנו היינו העם הנבחר
בראשית אנחנו נאחזים בכל מה שנוכל
*
היהודים שבקרבם הרגשתי מושרשת
הם היהודים שנהפכו לעשן
בקוראי על הארובות באויר הטרוּט,
אני חושבת שראיתי אותם בעצמי
ערפל צפון ארופה מלחך את נתיבו,
לאורך פסי הרכבת
אל המקום שבו כל הפסים נגמרים
אמרתַ לא להביט לשם
להיפך אזרחית העולם
לא כבולה לשבט או לבית אב
אף כי בגסיסתךָ עקבת אחרי מלחמת ששת הימים
בתשומת לב נואשת,
ובקיץ זה אני שוכבת ערה בשחר
מפרישה את זעת המזרח התיכון ממוחי
עונדת מגן-דוד
על שרשרת דקה על לוח לבי.
מתוך: אדריאן ריץ'. דם הוא רעל קדוש. קשב. 2002. עמ' 61-63