בלוגים | מְחוֹנָנוֹת, מְחוֹנָנִים, וּמְחוֹנָנוּת

'לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא-יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא' – האמנם? משהו על שתיקה והשמעת קול

ד"ר חנה דויד | 21/12/2023 | הרשמו כמנויים

את עבודת המ.א. שלי בספרות כתבתי על אלתרמן: כדרכן של נערות צעירות בזמני, הוקסמתי ממנו בעודי למידת בית ספר, וגם בגיל 22, כשבחרתי נושא לעבודת המוסמך, עדיין לא פג הקסם. במבט לאחור, אני חושבת שנכבשתי בקסמי לשונו דווקא כשתיאר אמיתות קשות. בייחוד זכורה לי השורה מ"שירי מכות מצרים": "אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת" (שמות, יב, ל). ברחוב בגבעת שמואל, שבו היה בית סבי וסבתי ובו נולדתי, היו שבעה בתים. בכל אחד מהם התגורר פעם גבר, ששמו היה חרוט על האנדרטה בגן המטופח.

וגם עכשיו זה קצת ככה. לא בדיוק, כי לא איבדנו, כמו ב-1948, אחד או אחת ממאה, אבל כן קצת – כי פחות או יותר כולנו שייכים לפחות למעגל אחד, שבו יש לפחות מת אחד. או נעדר. או חטוף. וכשכל כך קשה "להתגבר", "לתפקד", "לבצע", ובפרט "לתמוך" ו"להיות חזקים" (מה זה בכלל אומר?) אולי באמת עדיף לשתוק.

אבל האם תמיד? לשיפוטכם. הנה מעשה שהיה.

בסוף אוקטובר קיבלתי מאוניברסיטת תל אביב, שאני פנסיונרית שלה, הודעה בדבר חלוקת שי לנשות אנשי מילואים. שלחתי את אישור המילואים של בן זוגי בתאריכים 8-31 באוקטובר, ונעניתי שאני לא זכאית לשי כי את השי מקבלים רק אנשי סגל פעילים. שתקתי, כי "כשרועמים התותחים..." וכו'. אבל במשך כחודש וחצי הציקה לי מאוד העובדה, שאוניברסיטת תל אביב חוסכת כסף על גבם של המוני הפנסיונרים שבני זוגם הקשישים משרתים במילואים, ולפני כשבוע כתבתי לדיקאנית ולרקטור את המייל הבא:

שלום רב,

כעובדת בפנסיה של אוניברסיטת תל אביב קיבלתי לפני כחודש וחצי הודעה בדבר שי לעובדי האוניברסיטה שבן/זוגם נצא בשירות מילואים. כשפניתי עם אישור המילואים של בעלי, שגויס כבר ב-8.10.23 לשירות מילואים (ראו המצ"ב, אישור שירות מילואים מ-8-31.10.23) כדי לקבל את השי, ענתה לי הגב' פלשבסקי ש"הוא מיועד לעובדים פעילים...".

למען הסר ספק - לא טרחתי לבדוק מהו השי ולכן אינני יודעת מהו, ובוודאי שאני לא זקוקה לו. אבל נראה לי, שיש לתת את הדעת על כך, שכאשר בן זוגה בן ה-74.5 של פנסיונרית בת 71 של האוניברסיטה עדיין משרת מילואים פעיל, מוזר עד מאוד שבת זוגו לא זכאית לשי. כדאי לאוניברסיטה, לדעתי, לתקן מצב זה, למצער בעתיד.

- פרסומת -