לביאות האנליזה הותיקות בשיחה על פסיכואנליזה

מאיר פרלוב5/2/2012

תודה, אבל. גם אני הייתי רוצה להודות לעורכי הבלוג על העלאת הסרטון
אבל - הראיונות עצמם מעוררים אצלי תהיות, אודות הצורך לפרסם ראיונות שכל כך מכוונים לעורר השראה דרך דיבור על אמיתות עמוקות; ראיונות שבעצם מכוונים לאידיאליזציה.
ואני שואל - למה? למה לא קצת יותר התמודדות עם הביקורת על הפסיכואנליזה? למה להתייחס לכל מדעי המוח , פסיכיאטריה, CBT, וכו' רק כ"התקפות על MIND "? איפה לקיחת האחריות של "לביאות הפסיכואנליזה" על חלקן בכך שנותרה לאנליזה חלקה כל כך קטנה בדור שהן הנהיגו?
השלכת האחריות לא נראית מתאימה לעמדה הדפרסיבית הקלייניאנית אליה היינו מצפים שנגיע לקראת סוף חיינו.
(אמנם - לא הייתי רוצה להפנות ביקורת זו דווקא למרואיינות, יתכן שחלק גדול תלוי במראיינים, אך בכל זאת ...)
או, כלשון סיימון וגרפנקל:
O Lord, Why have you forsaken me?
I have tended my own garden
Much too long.

נשווה זאת לעמדתו של פיטר פונגי בראיון שארנון רולניק העלה באתר שלו - איזה פער!
אז אולי יש התקדמות, בלי לוותר על ה- passion שגם חנה סגל וגם פונגי כל כך מחשיבים

מאיר

קרן סידי-לוי19/1/2012

אחרי התבוננות בסרט. נפלא ומרגש בעידן כה מחמיר תחת מעטה של קלות ומהירות!
תודה למי שפרסם.