על חווייתם של הורים שילדיהם מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית
שפיות זמנית | 9/7/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
רן ספיר, פסיכולוג קליני, כתב באתר "הארץ" על נושא שהשיח בנוגע אליו עד כה היה מצומצם-עד-לא-קיים: חווייתם של הורים שילדיהם מאושפזים במחלקה פסיכיאטרית. תקציר הכתבה: "קשה לתאר את גודל המשבר שחווה הורה שהילד שלו מתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. הוא מרגיש שאיבד את הילד, מתחיל תהליך אבל וחש שכל עולמו מתערער. מלא באשמה וללא תמיכת סביבתו, הוא אף עלול לפתח הפרעה נפשית בעצמו. במקום שהמוסד הפסיכיאטרי ישתף אותו בתהליך הטיפול, אנשי הצוות חושדים בו לעיתים קרובות ואף מאשימים אותו במצוקות הילד. קבוצת הורים לילדים מאושפזים נפגשה לאחרונה בניסיון לתמוך אלה באלה, מתוך הבנה שאף אחד אחר לא יכול להבין את מה שהם עוברים".
וכך כותב ספיר: "ההפרעה הנפשית פוגעת לא רק בילד, אלא גם במשפחתו ובמיוחד בהוריו כמטפליו העקריים. החוויה המרכזית של ההורים היא אבל ואובדן. אבל על אובדן הילד כפי שהכירו אותו, אובדן התקוות, השאיפות והמשאלות עבורו. אבל על הנכות הנגרמת מההפרעה הנפשית, במשפחה ומערכות היחסים בה. האובדן שחווים ההורים, בשילוב רמות חרדה גבוהות וחוסר ודאות לגבי עתיד הילד והמשפחה קשור למגוון רחב של השלכות והם נמצאים בסיכון רב לפתח הפרעות נפשיות ובריאותיות בעצמם".
ספיר מתייחס גם לאשמה שההורים מרגישים שמופנת אליהם מהמערכת: "מצוקתם של ההורים לא נובעת רק מהקושי לקבל תמיכה והכרה מסביבתם. אפשר היה להניח שהם יקבלו סיוע מאנשי בריאות הנפש המטפלים בילדיהם. זו גם הנחת העבודה במקרים רבים, שלפיה יש להדריך את ההורים כיצד להתמודד עם מצוקת הילד, אחרת הטיפול בו לא יהיה יעיל. למרות זאת, שיחות עם ההורים מגלות כי הדברים לא עובדים כך. אמא למתבגרת שאושפזה במוסד פסיכיאטרי מספרת כי ישנו פער גדול ובלתי נסבל בין איך שמערכת בריאות הנפש תופשת את עצמה - זמינה, אמפתית ועוזרת - לבין היחס אליה במציאות. לדבריה, מערכת בריאות הנפש מגלה קודם כל חשדנות כלפי ההורים. 'לא באמת לוקחים אותנו בחשבון כי רוצים לשמור על הילדה, אפילו מאיתנו', אמרה, 'אמנם יקיימו איתנו שיחות ארוכות כדי לדלות מידע על מקורות המצוקה שלה, אך לא יערבו אותנו בתהליך. לא באמת מקשיבים להורים או נותנים מקום למצוקתם מתוך ההנחה שזה משהו שאנחנו עשינו'.
"הורה אחר מתאר חוויה דומה: 'התחושה שאתה מקבל מאנשי המקצוע היא שלא יכול להיות שיש לילדה הפרעה בלי שההורים אשמים בה. אל תתערב בכלום כי אתה החשוד המרכזי. אתה מרגיש כאילו אתה האויב ובוחנים כל הזמן את התנהגותך. אם אתה נסער, למשל, אתה מאשר להם את מה שהם כבר חשבו עליך, שאתה הסיבה למצוקת הילד'".
