גלגוליו של נייר הטישו | ד"ר ענת משה

ענת משה | 21/6/2021 | 2,816 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

על השולחן הצמוד לקיר זה שמפריד ביננו באופן חלקי, כאילו מגדיר טריטוריות, פרוסה מפה בצבע בורדו. בפינה אחת של השולחן מונח כלי מגולף מעץ ובו תחובות ממחטות נייר. עוד ממוקם עליו קנקן מים ולצדדיו שתי כוסות, כמה קופסות עגולות ממתכת המונחות זו על זו ומכילות משחקי קלפים, מעמד לכלי כתיבה, ומכשיר הנייד של המטפלת שלי המכוסה בנרתיק. פינה אחת של השולחן נראית לי עמוסה ומתגודדים עליה חפצים, ובהשוואה אליה, הפינה האחרת פנויה וריקה. שם, קרוב אליי, כחלק מטקס ההתמקמות שלי, אני מניחה את הנייד שלי, משקפי הקריאה ומפתחות המכונית (אליהם מצטרפים לעיתים קבלה, יומן או כתבים שלי).

ההתמקמות כוללת גם כניסה לשירותים לפני הפגישה כדי לרוקן את השלפוחית, מה שיאפשר, אחרי נסיעה ארוכה שחוצה ערים ועוברת על מפת הארץ מנקודה דרומית מזרחית לנקודה צפונית מערבית, לשבת נינוחה על הכורסא, בחדר הטיפול ולאפשר את העיסוי לנפש שלי.

לאחר יציאתי מחדר הנוחיות אני משליכה את נייר המגבת בו ייבשתי את ידיי לפח שממוקם מתחת לשולחן. אני מסתכלת כהרף עין מה יש בתוכו. לא מצמידה את עיניי לשניות ארוכות, אבל כן מגניבה מבט וחושבת על ניירות הטישו המשומשים של אלה שהיו כאן לפניי. אילו דמעות ניגבו ומה סומן במחיית האף.

מתבוננת על הכמות של הניירות המושלכים וחושבת על הצער, או על דמעות השמחה והשחרור שנתנו את אותותיהם במה שמונח כרגע מדובלל בתוך הפח שמתחת לשולחן, שמול הכורסא עליה אני יושבת. אני מרימה את המבט שלי בכדי שיפגוש את עיניה התכולות של המטפלת שלי, שוקעת בהן ונכנסת לתוך סיפור חיי.