בכדי להתגבר על הכאב/ צריך כוח/ בכדי לחוש אותו/ צריך אומץ לב

שפיות זמנית | 18/12/2011 | 6,545 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

במוסף השבת של "מקור ראשון" פרסמה ליטל קפלן כתבה בה ראיינה כמה אנשים המתמודדים עם מחלת נפש שעבורם השירה היא ספק דרך התמודדות, ספק הכרח קיומי. כך היא פותחת את כתבתה: “שירה היא סוג של תרופה. ולאו דווקא כי היא מעניקה מרפא או מקדמת החלמה. שירה, כשהיא טובה, מסוגלת לארוז עבור הקורא באריזות קטנות ומדויקות את התחושות הכי סוערות, מכאיבות, מרגשות או מרירות ולתמצת אותן לכדי קפסולות של מילים שחורות, כאלה שהקורא יכול לבלוע. אלא שבולעי שירים ותיקים יודעים לספר שזמן מה לאחר שהגלולה מחליקה בגרון של הנפש, האריזה הדקה נמסה במיצים של הלב והתחושה הארוזה במילים כמו משתחררת מחדש, מתפזרת בגוף ומציפה את מערכת הדם. תרופות ושירים הם עניין מסוכן.”
למרות הסכנה הזו, מסתבר שלא מעט אנשים המתמודדים עם הפרעות נפש בוחרים לכתוב שירה ופרוזה ולפרסמם. אולי זה משום שכמו שניתן בציטוט משירה של ליאור שיר שבכותרת, ההוויה האנושית עבור רבים מן המתמודדים מצריכה אומץ לב. חלק מן התוצרים המרתקים, המספרים משהו על החוויה של מחלת הנפש, ומשהו על ההוויה האנושית, אפשר לקרוא בכתבה.
מומלץ ומלמד.