פרק י"ז: הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי לְעֻמַּת הִגָּיוֹן מִזְרָחִי (בּוּדְהִיסְטִי) | פנחס רון
פנחס רון | 31/10/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
על החיים ועל המוות
רָאשֵׁי פְּרָקִים
א. עוֹלַם הַחַיִּים
ב. עֵרֶךְ הַמָּוֶת
ג. הַטֶּבַע: הִתְפַּתְּחוּת הַמָּוֶת מִיתוֹךְ הַחַיִּים
ד. תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
ה. מָוֶת שֶׁל סוּגֵי חַיִּים
ו. הַעֲרָכַת הַחַיִּים קְשׁוּרָה לְמוּדָעוּת לַמָּוֶת
ז. הַקְרָבַת הַחַיִּים
ח. צִמְצוּם הַחַיִּים: תת-פרק (1) הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, תת-פרק (2) הָרִיב
ט. הַרְחָבַת הַחַיִּים: הַשָּׁלוֹם
י. הַחַיִּים כִּבְחִירָה וְהַמָּוֶת כְּהֶכְרֵחַ
י"א. דַּרְכֵי הַמָּוֶת
י"ב. הַגֹּלֶם
י"ג. מֵעֵבֶר לַזְּמַן וּמֵעֵבֶר לַגּוּף
י"ד. הַמַּהוּת שֶׁנִּשְׁאֶרֶת
ט"ו. אֱמוּנָה
ט"ז מוּדָעוּת
י"ז. הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי לְעֻמַּת הִגָּיוֹן מִזְרָחִי (בּוּדְהִיסְטִי)
י"ח. הַמּוּדָעוּת לָאֱמוּנָה
י"ט סוֹף דָּבָר
פרק י"ז: הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי לְעֻמַּת
הִגָּיוֹן מִזְרָחִי (בּוּדְהִיסְטִי)
אַתָּה, טיך נהאת הָאַן, יָקָר,
מֵאִיר הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי קוֹדֵר,
חֹק בָּהִיר וְקַר,
בְּרֶגֶשׁ חַם וְדִמְיוֹן מִזְרָחִי עֵר.
בִּשְׁבִילְךָ הַכֹּל אֶחָד -
אֶצְלֵנוּ אֲחָדִים.
בִּשְׁבִילְךָ הַכֹּל שָׁוֶה -
אֲנַחְנוּ רַק מַשְׁוִים.
בִּשְׁבִילְךָ הָעוֹלָם שָׂפָה אַחַת
וּדְבָרִים אֲחָדִים,
בִּשְׁבִילֵנוּ הָעוֹלָם שָׂפוֹת רַבּוֹת
וּמְתֵי-מְעַט מְתַרְגְּמִים.
הַהִגָּיוֹן שֶׁלָּנוּ עוֹמֵד בְּחֹק הַסְּתִירָה
אַךְ לִפְעָמִים הוּא סוֹתֵר אֶת רִגְשׁוֹתֵינוּ,
הַהִגָּיוֹן שֶׁלְּךָ לֹא תָּמִיד עוֹמֵד בְּחֹק הַסְּתִירָה
אַךְ תָּמִיד הוּא תּוֹאֵם אֶת רִגְשׁוֹתֶיךָ !
אַתָּה חָשׁ אֲדָמָה שׁוֹתֶקֶת, מְקַבֶּלֶת
מִתַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ,
אֲנַחְנוּ חָשִׁים אֲדָמָה רוֹעֶדֶת
מִתַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ.
אַתָּה הוֹלֵךְ לְאַט
אֲנַחְנוּ רָצִים,
אַתָּה בַּמֶּדִיטַצְיָה
אֲנַחְנוּ לֹא עוֹצְרִים.
אַתָּה זוֹרֵם בְּשַׁלְוָה מִנְּקוּדָה לִנְקוּדָה -
אֲנַחְנוּ קוֹפְצִים בְּעַצְבָּנוּת.
אַתָּה מוּדָע לַנְּקוּדָה וְחוֹוֶה אוֹתָהּ -
אֲנַחְנוּ מְצַיְּנִים אוֹתָהּ כְּעוֹד נ.צ.
מַקִּיפִים אוֹתָהּ בְּגָדֵר
וְשָׂמִים שֶׁלֶט,
מַצִּיבִים עָלֶיהָ תֹּרֶן
וּמְנִיפִים ת'דֶּגֶל.
אֲנַחְנוּ חַיִּים עִם נוּסְחָאוֹת -
אַתָּה חַי סְפּוֹנְטָנִית,
אֲנַחְנוּ נִגָּשִׁים עִם רְשִׁימוֹת-
אַתָּה מֵגִיב טִבְעִית.
אַתָּה צוֹפֶה-
אֲנַחְנוּ מְעֹרָבִים,
אַתָּה צוֹפֶה-
אֲנַחְנוּ מִזְדַּהִים.
אֶצְלְךָ, הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים-
הֵם תִּפְקוּדִיִּים וּתְלוּיֵי מַצָּב,
אֶצְלֵנוּ, הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים-
הֶשֵּׂגִיִּים, מַטְרָתִיִּים, אוֹ תַּחַת צַו.
אֶצְלְךָ, מַרְאוֹת נִרְאִים,
מַחְשָׁבוֹת נֶחְשָׁבוֹת, מַעֲשִׂים נַעֲשִׂים...
אֶצְלֵנוּ, אֲנַחְנוּ רוֹאִים!
אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים! אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים!
בִּתְחוּשָׁתְךָ-
קַיֶּמֶת רַק מוּדָעוּת,
בִּתְחוּשָׁתֵנוּ-
רַק אֲנַחְנוּ קַיָּמִים.
בְּעוֹלָמְךָ אֵין דְּמוּת וְאֵין רֶקַע -
הַכֹּל מוּדָעוּת.
בְּעוֹלָמֵנוּ, כָּל מָה שֶׁמִּחוּץ לָנוּ, בָּרֶקַע-
וַאֲנַחְנוּ הַדְּמוּת.
אַתָּה שְׁקוּעַ נֶצַח
בַּהֲוָיָה מַחְזוֹרִית
וַאֲנַחְנוּ שְׁלוּחִים כְּמוֹ חֵץ
בַּהֲוָיָה זְמַנִּית.
כְּכָל שֶׁהָאֶנֶרְגְּיָה שֶׁלְּךָ מִתְרוֹקֶנֶת
כָּךְ הִיא מִתְמַלֵּאת,
וְאִלּוּ הָאֶנֶרְגְּיָה שֶׁלָּנוּ נִסְחֶטֶת
פַּעַם-אַחַר-פַּעַם לְלֹא שְׂאֵת.
בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ תְּקוּעִים בִּנְקֻדַּת
אַל -חָזוֹר,
אַתָּה מַמְשִׁיךְ לִזְרֹם
בְּמַחְזוֹר.
אֲנַחְנוּ מְבֹהָלִים מֵהַמָּוֶת -
בִּשְׁבִילְךָ מָוֶת הוּא חֵלֶק מֵהַחַיִּים.
אֲנַחְנוּ מַדְחִיקִים אֶת בּוֹאוֹ
אַתָּה חַי אוֹתוֹ בְּכָל הַחַיִּים.
עַל כֵּן בִּשְׁבִילְךָ הַמָּוֶת מִתְחַזֶּה,
וּבִשְׁבִילֵנוּ הוּא אֲמִתִּי.
עַל כֵּן, הִנְּךָ חָשׁ נִצְחִיּוּת
בְּתוֹךְ הַחַיִּים
וְאָנוּ חָשִׁים אֲרָעִיּוּת
בְּתוֹךְ "הָאֲנִי".
בְּסוֹף זֶה אֲנַחְנוּ
עִם פַּרְצוּף רְצִינִי שֶׁכָּזֶה
וְאַתָּה מְחַיֵּךְ...
אָז מִי הוּא הָאֲמִתִּי
וּמִי הוּא הַמִּתְחַזֶּה ?
* * * * * * *
תגיות: תרבות ואמנות מוות