פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
פרויד. אילנות גבוהים וכמיהה לאיזו אילנה.

פרויד. אילנות גבוהים וכמיהה לאיזו אילנה.

מריאנה גייטיני | 24/11/2011 | הרשמו כמנויים

פרויד, זקן, חולה, שבע דעת ומכאוב אומר למרי בונאפרט, קולגה, מטופלת ואישה: "השאלה הגדולה, שמעולם לא באה אל פתרונה, ואשר עדיין לא הצלחתי לרדת אל חקרה, למרות שלושים השנים שהקדשתי לחקר הנפש הנשית, היא "מה רוצה האישה'".
היום אני מתחילה בפרויד, די שכיח אצלי, קודם כל אני עושה ניים דרופינג. ואם כבר to drop אז את פרויד. שיהיה. עכשיו נפתחה לי הזכות. היות והוא לא בן החיים ויכולתו לסרב מצומצמת הוא נאלץ לתת לי את ברכתו בכל פעם שאני נדרשת לכך. ציטוט אחד שלו ואני יכולה להתחיל ללהג. כמובן שאני לא מיוחדת או בודדה בעניין הזה, במאגר המאמרים של הPEP כמעט כל כותב מאמר מרגיש חובה לצטט את פרויד, בין אם זה קשור ובין אם יש לכופף את דבריו או את דברייך כך שיתאימו (41,000 אזכורים של שמו בתחילת מאמרים. בדקתי). העיקר שזה פרויד והוא אמר משהו שמזכיר את מה שאני רוצה לומר עכשיו.
אבל מה כל זה קשור לאישה? אז ככה, היות ואני במקרה אישה ושלא במקרה פסיכולוגית, יוצא שלא מעט פעמים אנחנו מתדרדרות לויכוחים נוקבים, סוערים ואמוציונלים בינינו. בעוד האחת מקבלת על עצמה את הסדר השפתי, את חוק האב ואת הצורך למצוא מילים לחוויות, ליצור נרטיב ממה שנקרא החיים שלנו, הרי שהאחרת, פרועה ולא מרוסנת, חותרת תחת שמי הטוב, בַזה לניסיונות האלו, וברגעים קשים במיוחד צועקת "עקרים עקרים".
כמעט התפתיתי לכתוב "בהתאמה" באשר למבנה הטקסט ולפסיכולוגית ולאישה כמובן. אבל מבטה של האישה היה מצמית, מיד הבנתי; המילה בהתאמה לא נראת לה. פשוט לא מתאימה. מחקתי.

אז למה אני צריכה לצטט את פרויד? למה כולנו צריכים להיתלות על איזשהו אילן לפני שיורשה לנו לומר דבר מה? ורצוי שהאילן יהיה גבוה, קנוני וכמובן עם עדיפות לאילן ולא אילנה, גבר ולא אישה.
כי ככה בנויה החשיבה הלגיטימית, נדבך על נדבך, חוקר על חוקר. חשיבה שנהוג לכנותה פאלוצנטרית,שמספקת פיגומים איתנים, הולכת בקו אחד, בונה טיעון באופן נקי, הדרגתי ולוגי. מעבירה קו ישר בין שתי נקודות.שפה נקייה, מלוטשת.
ואילו הנפש שלנו, מה לה ולניקיון?
קחו למשל את עולם הגרפים, אנחנו עושים מחקרים, גוזרים מסקנות ומייצרים גרפים. אחד יותר גבוה מהשני, עמוד אחד בצבע כחול, השני בירוק. מִספרים שאמורים לומר משהו בצד, כיתוב מלמטה. יש ציר Y ויש ציר X, הסדר על כנו. להלן ההבדלים: בהיר, ברור, עמודים פאליים צבעוניים נוטפי היגיון. מי שמתגרש סובל יותר (עמוד כחול קבוצת המתגרשים, עמוד ירוק קבוצת הביקורת בסוגריים ללא גירושים) מי שמאבד את אמו סומך פחות על אנשים (עמוד כחול אובדן אם עמוד ירוק ללא אובדן). זהו. ניגוד בינארי.
וזה מספר את הקריעה? את העלבון, הזעם, החור השחור שנפער? מה זה אומר בעצם?
זה ממשטר את החלל. מטשטש את אימת החלל הריק, את זה שלא מתמסר לעמודים, לצבעים ואולי אפילו לא למילים. בעצם אין דרך לתרגם את האלפבית של החלל הזה.
הסדר מספר על התחלה אמצע וסוף, מה בא אחרי מה, עדות מאורגנת. דחיקה אינסופית לאחור. למצוא את ההוא שקרה בהתחלה ולארגן נרטיב מסודר מכאן והלאה.
עכשיו תסבירו את זה לנפש. זמנים זה לא זמנים, סדר זה לא סדר. מאוחר ומוקדם בערבוביה, אובייקטים והזדהויות נזילות.

בסופו של דבר "בכיתי בגלל דברים שאין להם שמות" אומרת תרצה אתר. צודקת מה אגיד לכם.
אז מה עושים עם זה לעזאזל ואיך מטפלים ככה?
יש לי עוד מחשבות על זה, בעיקר על איך פוגשים אדם שנושא עמו חוויות של טראומה עמוקה, כזו שלא מתמסרת בקלות למילים, לא כל שכן לגרפים...
אבל את המחשבות האלו אשאיר לפעם הבאה. לא כברוש, לא בבת אחת.




עוד בבלוג של מריאנה גייטיני

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

תמי בן-שאולתמי בן-שאול27/11/2011

עשו לך ניים דרופינג אז לא עמדתי בפיתוי.... שישי אחה"צ ואיש יקר אחד אמר לי "קראת את הבלוג של מרי? כשתקראי תגידי מה את חושבת. אני לא הבנתי כלום". זה בגלל שהוא גבר או עניין של נגישות? מעבר להכל- זה אחד הבלוגים שהכי אהבתי. וזה לא רק בגלל התוכן הפמיניסטי. "במקרה" יצא לי לקרוא מאמר על הציטוטים הכי מתוקשרים של פרויד שאף אחד לא יודע מה המקור האמיתי שלהם.... ממש השבוע כשרציתי אני לעשות לעצמי את אותו החסד. גם אני מרגישה שלא במקרה אני לא מצליחה להפיק גרפים (קונקרטי): תחושת חוסר השתייכות וההתאמה של נשים באקדמיה ולאקדמיה כפי שהיא (והשייכות העמוקה עד מאוד לחקר וחקירה בכ"ז- ה drive הזה) היא לא מקרית... ההתחברות מתוך התגברות היא לא אקט פמיניסטי לעומת זאת הכתיבה על המצב הזה היא בכ"ז כן... שימחת אותי מאוד --- חכי חכי לאן כל זה מוביל :)

חני בירןחני בירן25/11/2011

יפה ומדוייק. מריאנה, אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. אכן זו תרבות גברית פאלית. אני מניחה שהגברים הם אלה שהכתיבו את התרבות הזו. נשים כותבות כתיבה יותר אסוציאטיבית ופחות מוקפדת. חוץ מזה, בשביל מה אנשים כותבים מאמרים ומקדישים לפעמים חצי ויותר מהטקסט שלהם לציטטות. זה ממש לא ברור לי. ובכלל, כל המדידות האלה הן מדידות של גברים. אם אדם כותב טקסט חדש, מה זה כל כך מעניין מה אמר מישהו אחר באותו עניין. הגברים יגידו שעל הכותב להראות בקיאות ושלא יחשוב חס וחלילה שהוא המציא את הגלגל. אבל הבקיאות הזאת סותמת את המרחב לחשיבה. המבנה האקדמי המדעי של המאמרים המקצועיים משעמם ומרדים אבל צריך כנראה סדר בעולם. אישית, אני מעדיפה ציטטות ספרותיות או ציטטות משירה אשר מרחיבות את העולם האסוציאטיבי ואינן כפופות לסדר היבש. כמובן שיש גם גברים שכותבים כתיבה נשית. חני בירן.