על החיים ועל המוות - פרק י' | פנחס רון
פנחס רון | 25/8/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
רָאשֵׁי פְּרָקִים
א. עוֹלַם הַחַיִּים
ב. עֵרֶךְ הַמָּוֶת
ג. הַטֶּבַע: הִתְפַּתְּחוּת הַמָּוֶת מִיתוֹךְ הַחַיִּים
ד. תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
ה. מָוֶת שֶׁל סוּגֵי חַיִּים
ו. הַעֲרָכַת הַחַיִּים קְשׁוּרָה לְמוּדָעוּת לַמָּוֶת
ז. הַקְרָבַת הַחַיִּים
ח. צִמְצוּם הַחַיִּים: (1) הַחֶשְׁבּוֹנוֹת (2) הָרִיב
ט. הַרְחָבַת הַחַיִּים: הַשָּׁלוֹם
י. הַחַיִּים כִּבְחִירָה וְהַמָּוֶת כְּהֶכְרֵחַ
י"א. דַּרְכֵי הַמָּוֶת
י"ב. הַגֹּלֶם
י"ג. מֵעֵבֶר לַזְּמַן וּמֵעֵבֶר לַגּוּף
י"ד. הַמַּהוּת שֶׁנִּשְׁאֶרֶת
ט"ו. אֱמוּנָה
ט"ז מוּדָעוּת
י"ז. הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי לְעֻמַּת הִגָּיוֹן מִזְרָחִי (בּוּדְהִיסְטִי)
י"ח. הַמּוּדָעוּת לָאֱמוּנָה
י"ט סוֹף דָּבָר
פרק י': הַחַיִּים כִּבְחִירָה הַמָּוֶת כְּהֶכְרֵחַ
הַבְּחִירָה מַרְחִיבָה אֶת הַחַיִּים,
בְּכָךְ שֶׁהִיא מְמַמֶּשֶׁת אֶת הַחֹפֶשׁ הַפְּנִימִי.
בְּחִירָה לִפְעָמִים הִיא מַעֲשֶׂה לֹא קַל,
אַךְ בְּחִירָה הִיא הַמַּעֲשֶׂה.
הַבְּחִירָה הִיא עֶצֶם עִנְיָן הָאָדָם
הַיְּכֹלֶת לִבְחֹר הִיא מַתָּנָה אֱלֹהִית.
*
שֶׁהֲרֵי כְּכָל שֶׁהַיְּצוּר
נָמוּךְ יוֹתֵר בְּסֻלַּם הַהִתְפַּתְּחוּת,
יְכֹלֶת הַבְּחִירָה שֶׁלּוֹ
קְטַנָּה יוֹתֵר.
הוּא חַי חַיִּים רִאשׁוֹנִיִּים,
אִינְסְטִינְקְטִיבִיִּים וְתוּ לֹא.
כְּכָל שֶׁהַחַיִּים עֶלְיוֹנִים יוֹתֵר
כָּךְ הֵם נִבְחָרִים יוֹתֵר.
כְּכָל שֶׁאָנוּ מִתְפַּתְּחִים יוֹתֵר,
כָּךְ הֲבָנָתֵנוּ אֶת עִנְיַן הַבְּחִירָה עָמֹק יוֹתֵר.
*
קַּבָּלָה בִּבְרָכָה(*)
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבִינִים
שֶׁכָּל רֶגַע מֵחַיֵּינוּ
יָכֹל לְהִבָּחֵר עַל יָדֵנוּ
עַל מְנַת שֶׁנְּקַבֵּל אוֹתוֹ בִּבְרָכָה.
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים בִּבְרָכָה
אֶת הַחַיִּים הַנִחְיִים בָּרֶגַע הַזֶּה
וְאֶת כָּל הַנִּכְנָס לִשְׂדֵה-הַקֶּשֶׁב בְּרֶגַע זֶה.
כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים
לָשִׂים בַּמֶּרְכָּז אֶת שְׂדֵה-הַקֶּשֶׁב
וְלֹא אֶת עַצְמֵנוּ.
וְכַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים
לְשַׁוּוֹת אֱלֹהִים וְאָדָם (**) לְנֶגְדֵּנוּ
וְלֹא אוֹתָנוּ לְנֶגְדֵּנוּ –
תּוֹדַעַת הַבְּחִירָה בְּחַיֵּינוּ
הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶבֶת, הוֹלֶכֶת וּמַעֲמִיקָה.
(*) בפרק זה רעיון "הקבלה בברכה", מְהָגוּתוֹ שֶׁל ז'אן קליין,
מוצג מהיבט "הבחירה". בפרק ט' הוצג מהיבט "השלום הפנימי".
(**) משלי ג', ד
לוּז הַחַיִּים
הַבְּחִירָה הִיא לוּז הַחַיִּים:
אֵין כְּמוֹ חַיִּים נִבְחָרִים.
עִם חַיִּים נִבְחָרִים חַיִּים
כְּמוֹ אוֹהֵב עִם אֲהוּבָתוֹ,
בְּכָל הַזְּמַנִּים וּבְכָל הַמַּצָּבִים,
בְּאֹשֶׁר וּבְסֵבֶל, בַּתַּעֲנוּג וּבַכְּאֵב...
כִּי מִי שֶׁבּוֹחֵר בַּחַיִּים,
בּוֹחֵר לְקַבֵּל אוֹתָם בִּבְרָכָה,
לְקַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה.
מַּצָּב לְלֹא בְּחִירָה
אֵין אֶפְשָׁרוּת לִחְיוֹת בַּמַּצָּב לְלֹא בְּחִירָה
הַחַיִּים לֹא מְאַפְשְׁרִים וָקוּם שֶׁל בְּחִירָה.
הַחַיִּים הֵם מְחוֹזוֹת הַבְּחִירָה,
רַק הַמָּוֶת הוּא מְחוֹז הַוָּקוּם,
הַאֵין-בְּחִירָה.
מִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בַּחַיִּים בּוֹחֵר
בְּפָּסִיבִיּוּת, בַּאֲדִישׁוּת.
הוּא בְּעֶצֶם חַי-מֵת.
רַק הַמִּתְאַבֵּד יוֹתֵר
חַי-מֵת מִמֶּנּוּ,
מֵאַחַר וְהַמִּתְאַבֵּד בּוֹחֵר
אֶת בְּחִירָתוֹ הַנּוֹרָאָה לָמוּת.
אַף פַּעַם לֹא נוּכַל לְהַסְכִּים
לְמַצָּב שֶׁל חֹסֶר בְּחִירָה.
נִלָּחֵם וְאַף נַקְרִיב אֶת חַיֵּינוּ
לְמַעַן מַצָּב שֶׁל בְּחִירָה.
שֶׁהֲרֵי בְּלָאו הֲכִי מַצָּב שֶׁל
חֹסֶר בְּחִירָה, מָשׁוּל לְמָוֶת -
הַמָּוֶת מְסַמֵּל שִׂיא שֶׁל חֹסֶר בְּחִירָה.
הַוִּתּוּר עַל הַרְגָּשַׁת הַמִסְכֵּנוּת
הַבְּחִירָה לְוַתֵּר עַל הַסֵּבֶל (*)
מְשַׁחְרֶרֶת אֶנֶרְגְּיַת-חַיִּים.
לֹא אֶבְחַר בַּסֵּבֶל - אֲוַתֵּר עָלָיו.
לֹא אֶבְחַר בְּכַעַס - אֲוַתֵּר עָלָיו.
וְאֶזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא אֲתַמְרֵן אֶת עַצְמִי,
בְּעִקְבוֹת מַצָּבִים שֶׁל תִּסְכּוּל,
לְהַרְגָּשַׁת מִסְכֵּנוּת מִכָּל סוּג
(אֲנִי מַרְגִּישׁ מְקֻפָּח, מֻפְלֶה,
שָׁפוּט, מוּבָס, פָּגוּעַ, נֶעֱלַב וכד'),
כָּל עוֹד שֶׁאֲנִי מִזְדַּהֶה
עִם הַרְגָּשַׁת מִסְכֵּנוּת
וּמִתְחַפֵּר עָמֹק בְּתוֹכָהּ -
קָשֶׁה לִי לְהוֹדוֹת שֶׁזֹּאת הַרְגָּשָׁה
שֶׁבָּחַרְתִּי לְהַרְגִּישׁ...
בְּחִירָה בְּהַרְגָּשַׁת מִסְכֵּנוּת מִכָּל סוּג שֶׁהוּא
זֶהו קַו גְּבוּל שֶׁל בְּחִירָה גְּרוּעָה,
בְּחִירָה שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים הִיא
לֹא (מַסְפִּיק) מוּדַעַת.
קַו שֶׁמֵּאַחֲרָיו נֶחְצָה קַו הַתִּסְכּוּל וְהָאַלִּימוּת,
קַו חֹסֶר הָאוֹנִים, קַו הַיֵּאוּשׁ וְהַדִּכָּאוֹן.
אַךְ שֶׁלֹּא אֶתְבַּלְבֵּל
בֵּין מַצָּב-לֹא-נִבְחַר
לְבֵין מַצָּב-כָּפוּי.
מַצָּב-כָּפוּי
זֶה מַצָּב שֶׁאֵין בְּיְכוֹלְתִי לִבְחֹר בּוֹ.
מַצָּב-לֹא-נִבְחַר
זֶה מַצָּב שֶׁיֵּשׁ בְּיְכוֹלְתִי לִבְחֹר בּוֹ
אַךְ אֲנִי לֹא בּוֹחֵר בּוֹ.
כִּי אוּלַי בְּאֹפֶן אוֹבְּיֶקְטִיבִי
הַבְּחִירָה הִיא קָשָׁה.
כְּגוֹן הַבְּחִירָה לְהֵאָבֵק, לְהִלָּחֵם, לְהַקְרִיב.
אוֹ\ו אוּלַי הִיא קָשָׁה בְּאֹפֶן סוּבְּיֶקְטִיבִי,
כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְגַיֵּס הַרְבֵּה כּוֹחוֹת נֶפֶשׁ
עַל מְנַת לִבְחֹר בָּהּ.
לִפְעָמִים צָרִיךְ לָצֵאת מִמַּצַּב הַנּוֹחוֹת,
מֵהַהֶרְגֵּל שֶׁנֶּהֱפַךְ לְטֶבַע.
וְכִמְעַט תָּמִיד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר
עַל הַחֲרָדָה מִפְּנֵי חֹסֶר וַדָּאוּת.
(*) מדובר בויתור על סבל משני.
לדוגמא, לא די שהבחורה צולעת
ונאלצת להתמודד עם צליעתה,
בנוסף לכך היא מתביישת ונמנעת.
הבושה והנמנעות מיצרים את
הסבל המשני.
גּוֹרָל רַע מַזְמִין יֵאוּשׁ:
אֵין מוֹצָא -
עָלֶיךָ נִסְגַּר.
אֵין עֵיצָה -
הַשֵּׂכֶל גָּוַע.
אֵין זְמַן -
הָלְכוּ הַחַיִּים.
גּוֹרָל רַע מַזְמִין תְּחוּשַׁת אַשְׁמָה:
לָמָּה זֶה קָרָה לִי,
דַּוְקָא לִי,
לָמָּה?
אָדָם מֻעֲנָשׁ אֲנִי - -
מַגִּיעַ לִי, לֹא-מַגִּיעַ...?
לֹא-מַגִּיעַ, מַגִּיעַ... ?
הַגּוֹרָל הִתְאַכְזֵר אֵלַי,
אֵלַי הִתְאַכְזֵר הַגּוֹרָל.
אוֹתִי הוּא סִימֵּן,
אוֹתִי, כֵּן!
אֲנִי הוּא -
אוֹת-קַיִן
זֶה אֲנִי.
הַגּוֹרָל וְהַיֵּאוּשׁ
הַגּוֹרָל וְהַיֵּאוּשׁ הִנָּם
שְׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים
שֶׁל הַשָּׂטָן
וּתְחוּשַׁת הָאָשֵׁם
זֶה הַדֶּבֶק
שֶׁמַּדְבִּיק אוֹתָם.
אַךְ מִכָּל צַד שֶׁנַּתְקִיף
נוּכַל לְנַתֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר
וּלְבַטֵּל אֶת הַשְׁפָּעָתָם -
אִם נַחְלִיט שֶׁלְבֶּן-יִשְׂרָאֵל אֵין גּוֹרָל (1),
הַכֹּל תָּלוּי בְּמַעֲשָׂיו...
אִם נְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רַבִּי נַחְמָן מִבְּרַסְלָב
כִּי אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם...
וְאִם נִתְגַּבֵּר עַל תְּחוּשַׁת הָאַשְׁמָה.
אֲזַי -
נִצְחַק עַל הַגּוֹרָל,
נְבַטֵּל אֶת הַיֵּאוּשׁ,
נָעִיף אֶת הָאַשְׁמָה,
וְיִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ הַדְּלָתוֹת
לְאוּלַם הַבְּחִירָה.
(1) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל...
וְאַף רַב סָבַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל".
(מַסֵּכַת שַׁבָּת, דַּף קנו ע"א)
גְּזֵרַת גּוֹרָל
הַגּוֹרָל לֹא נִגְזַר עָלֶיךָ,
עֻבְדָּה-
אַתָּה קוֹרֵעַ אוֹתוֹ לַגְּזָרִים...
הַגּוֹרָל לֹא נֶחְשַׁב לְךָ,
עֻבְדָּה -
אַתָּה לֹא מַחְשִׁיב אוֹתוֹ...
לַגּוֹרָל אֵין מָקוֹם אֶצְלְךָ בַּחַיִּים,
עֻבְדָּה -
הַמָּקוֹם אֶצְלְךָ שָׁמוּר לֶאֱלֹהִים...
עֻבְדָּה וְעֻבְדָּה,
עִם עֻבְדּוֹת לֹא מִתְוַכְּחִים...
הַמַּצָּב שֶׁל הַדָּפוּק
יִתָּכֵן, שֶׁאֲנִי אוֹ אַתָּה, יוֹדְעִים הַיּוֹם,
שֶׁיָּכֹלְנוּ לִבְחֹר לְשַׁנּוֹת דְּבָרִים, מַצָּבִים,
וְלֹא בָּחַרְנוּ לְשַׁנּוֹת,
אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ כּוֹחַ לְשַׁנּוֹתָם.
וְהַיּוֹם אֲנִי אוֹ אַתָּה,
מַרְגִּישׁ מְתֻסְכָּל, דָּפוּק, מְקֻפָּח, מִסְכֵּן.
הָרֶוַח הַמִּשְׁנִי
יֵשׁ לָנוּ רֶוַח מִשְׁנִי
מֵהַשְּׁקִיעָה וּמֵהַהִתְבּוֹסְסוּת
בְּתוֹךְ עִסַּת הָרְגָשׁוֹת הָעֲגוּמִים הַלָּלוּ
הָרֶוַח הַמִּשְׁנִי הִנּוֹ,
בָּאַחְזָקָה שֶׁל עֶמְדַּת "הַמַּאֲשִׁים".
עֶמְדָּה שֶׁנּוֹטֶלֶת מֵעֲצְמֵינוּ מִצַּד אֶחָד,
אֶת הָאַחְרָיוּת לְמַצָּבֵינוּ,
וּמִצַּד שֵׁנִי, אֶת עֹמֶס הָעֲבוֹדָה וְהַהַשְׁקָעָה
הַנִּדְרֶשֶׁת מִצִּדֵּנוּ לְשִׁנּוּי הַמַּצָּב.
בְּהֶתְאֵם לְכָךְ, גַּם נוֹתֶנֶת לָנוּ לֶגִיטִימַצְיָה לְהַרְגִּישׁ
שֶׁהַמְּצִיאוּת, אוֹ הַזּוּלָת, אוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, חַיָּבִים לָנוּ - -
הַרְגָּשָׁה שֶׁמְּדַרְדֶּרֶת אוֹתָנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּכָל שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר,
לִנְסִיגָה יַלְדוּתִית שֶׁל
הֱיוֹת-בְּמַצַּב-תְּלוּת.
הַבְּחִירָה לְוַתֵּר וּלְהִשְׁתַּחְרֵר
הֲלֹא יֵשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לִבְחֹר לְוַתֵּר
עַל הַרְגָּשַׁת הַקִּפּוּחַ,
עַל הַכַּעַס,
עַל הַסֵּבֶל הַפְּנִימִי.
בְּמַצָּב קִיּוּמִי עָגוּם כְּמוֹ זֶה
הֲלֹא אֵין בְּשׁוּרָה נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית יוֹתֵר
מֵאֲשֶׁר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ
לִבְחֹר לְהִשְׁתַּחְרֵר
מֵהַמַּצָּב הַקִּיּוּמִי הֶעָגוּם שֶׁשָּׁקַעְנוּ בְּתוֹכוֹ.
שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתֵּנוּ לְגַיֵּס אֶת הָאֹמֶץ לִבְחֹר
בְּוִתּוּר עַל מַחְמֶצֶת הַהַרְגָּשׁוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת
וְלִדְחוֹת אַחַת וּלְתָמִיד אֶת הַהִתְמַכְּרוּת
לָרֶוַח הַמִּשְׁנִי הֶעָלוּב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מֵהֶם.
וּלְשַׁחְרֵר בְּכָךְ אֶת
אֶנֶרְגְּיַת הַחַיִּים הַכְּלוּאָה.
הַבְּחִירָה הִיא רְחַבָת טְוָח
וְהָאֹשֶׁר נִמְצָא בַּפְּרָטִים
אֶסְתַּפֵּק גַּם בְּאֶפְשָׁרֻיּוֹת קְטַנּוֹת,
לֹא אֶהְיֶה שְׁאַפְתָּן מְתֻסְכָּל
הַשּׁוֹאֵף לְהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת,
כַּאֲשֶׁר קְטַנּוֹת לֹא נֶחְשָׁבוֹת בְּעֵינָיו.
לֹא אֶתְנַפֵּחַ, לֹא אֶהְיֶה תַּאַוְתָן,
אֶלְמַד לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט.
("אֵיזֶהוּ הֶעָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ"
לָמַדְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר).
לְעוֹלָם אַל תְּזַלְזֵל בִּפְרָטִים קְטַנִּים,
שִׂים לֵב אֵלֵיהֶם, תִּהְיֶה עֵרָנִי וְקַשּׁוּב
אַף לַקְּטַנְטַנִּים, לְזַעֲרוּרִיִּים שֶׁבַּדְּבָרִים
בִּסְבִיבָתְךָ.
בַּחַיִּים, כְּמוֹ בָּאַהֲבָה, כְּכָל שֶׁאַתָּה אוֹהֵב יוֹתֵר-
אַתָּה מִּתְעַכֵּב יוֹתֵר עַל פְּרָטִים קְטַנִּים
וְשׁוֹהֶה עִמָּם יוֹתֵר זְמַן...
אֱהֹב אֶת הַחַיִּים. קַבֵּל אוֹתָם בִּבְרָכָה,
קַבֵּל אוֹתָם בְּאַהֲבָה.
לַטֵּף אוֹתָם בְּעֵינֶיךָ, הָאֲזֵן לָהֶם בְּאָזְנֶיךָ,
חוּשׁ אוֹתָם בְּחוּשֶׁיךָ,
נְשׁוֹם אוֹתָם, שְׁהֵה עִמָּהֶם.
* * *
- פרסומת -
- פרסומת -
- פרסומת -
- פרסומת -
- פרסומת -
- פרסומת -
תגיות: תרבות ואמנות מוות
