פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
רק להיום

רק להיום

ד"ר מרים אבנרי-כהן | 14/8/2020 | הרשמו כמנויים

אדם רוצה לחולל שינוי בעצמו, והוא חש כבול בכבלים של תורשה, היסטוריית חיים, קווי אישיות, כשלונות קודמים, סביבה מגבילה וכל שלל הנסיבות האופפות את חייו. המכנה המשותף לכל התפיסות הללו הוא: "מה שהיה-הוא שיהיה". נדמה לו שסיפור חייו הבסיסי כבר סופר. הדיו ימשיך להיכתב על אותם הדפים, באותו הספר. אולי במנגינה מעט שונה, אך אי אפשר ללמד סוס זקן טריקים חדשים. האמנם?

אנו נוטים לחשוב שהיכולת להשתנות תלויה מאוד בכוח הרצון, בחוזק המשמעת העצמית שלנו. אך הרבה לפני הצורך להפעיל מאמץ אקטיבי כדי להשתנות, נדרשת האמונה בשינוי. לפעמים נמהר להפעיל את התותחים הכבדים ביותר שלנו כדי להמריץ שינוי, אך בסתר ליבנו איננו מאמינים שיש בידינו אפשרות לממש את הרצון ולהוציאו לפועל. איך נעודד את עצמנו להאמין ביכולתנו לחולל שינוי בחיינו? 

"ראה אנכי נותן לפניכם היום": כך מורה לנו פרשת השבוע שלנו, פרשת "ראה". המילה "היום" מוזכרת כשבעים וארבע פעמים בחומש דברים. בעל ה"שפת אמת" התמקד בפירוש המילה היום והסביר כך:

"פירוש שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע...שיש בכל יום בחירה חדשה ומכל מקום הקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב מחדש".

הרב אייל ורד מפרש דברים אלו ומרחיבם. "היום": כלומר כל יום הוא סיפור בפני עצמו. ספר חדש ממש. הזדמנות להתחיל מהתחלה, ללא תלות במה שהיה אתמול. היכולת לתפוס כל יום מחיינו בפני עצמו, כיחידה עצמאית, היא המשמעות האמיתית של הבחירה החופשית. עקרון בסיסי בתורת החסידות נובע מפרשנותו של הבעל שם טוב על הפסוק: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים": הקב"ה מחדש בכל רגע את הבריאה, ומתוקף ההתתחדשות המתמדת של העולם, גם האדם כחלק מן הקוסמוס אינו כבול למי שהיה אתמול או שלשום, ויכול לבחור כל רגע מחדש.

ה"שפת אמת" בפירושו לפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום" מציין כי לאור הבנה זו מברכין בברכות השחר כברכה ראשונה: "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מיד עם בוא היום החדש, אנו מודים לבורא על כך שנתן לנו יכולת להבין שהיום זה לא אתמול, וגם לא מחר. אם נרצה, זו יכולה להיות יחידת זמן עצמאית מבחינת חופש הבחירה שלנו.

כיצד מחברים הבנה זו אל הלב ואל החיים?

"רק להיום!" הוא אחד מעקרונות היסוד של קבוצות האלכוהוליסטיים האנונימיים. רק היום אשאר נקי. רק ברגע הזה אממש את הבחירה שלי שלא לשלוח את ידי לסם. לא צריך להיות מכורים לאלכוהול כדי לאמץ לחיינו את תודעת "רק להיום". בינינו, רובינו מכל מקום מכורים לדבר-מה, גם אם הוא נראה ידידותי יותר מאלכוהול: סוכר, מסך הסמרטפון או המחשב. אז אם חשקה נפשנו לשנות הרגל כזה או אחר, והפחד לוחש באוזנינו שאין סיכוי, ננסה "רק להיום": רק להיום אנסה להימנע מאוכל שמזיק לי, רק להיום אבחר לכבות את הנייד שלי בשש בערב, רק להיום אבחר לנעול את נעלי הספורט ולצאת להליכה. כשאני רוצה לשנות משהו, היכולת "לחשוב בקטן" תעשה עמי חסד: אני ממוקדת ברגע הזה. אנסה להבטיח לעצמי משהו צנוע יותר. במקום "מהיום" ("מהיום אתחיל לאכול בריא" "מהיום אתחיל לעשות ספורט") אומר "רק להיום". יכולת הצמצום הזו תאפשר לי שלא להתרגש יתר על המידה מכל כשלונותי ושגיאותי בעבר, שלא לנבור בכל ההחלטות שלא הצלחתי לממש, שלא דואגת מאין יהיה לי כוח להצליח בעתיד. הרי אני רק להיום, ראה אנכי נותן לפניכם-  היום!

בעל "חובת הלבבות" כותב בספרו בתחילת שער התשובה כי הגדרת התשובה היא התנהגות נכונה עכשיו, ברגע זה ממש. זהו העיקר. רמזי אלול כבר באופק, ימי תשובה, זמן להחלטות חדשות. מה עוד יכול לסייע לנו להאמין שאפשר להשתנות? נחזור לרגע קט אל התרנגול וברכת "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מעניין לגלות כי התרנגול הוא מבין החיות הבודדות בטבע שעפעפי העיניים שלהן נפקחות מלמעלה כלפי מטה, ולא ההפך. כלומר, כשהתרנגול פוקח את עיניו, הוא קודם כל מביט מעלה. ומי יודע, אולי זהו רמז לכך שחלק מן הבינה שלנו בהבחנה בין יום לבין לילה מגיעה דרך פקיחת העיניים ראשית כל אל עבר החלקים המרוממים של המציאות, ורק לאחר שהבחנו בהם, ניתן להתבונן מטה גם על החלקים השבורים, ולהתחיל לתקן.

שבת שלום

 


עוד בבלוג של ד"ר מרים אבנרי-כהן

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.