על החיים ועל המוות - פרק ד' | פנחס רון
פנחס רון | 30/6/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
שלום חברים,
אחרי שהדגשנו (בפרק א') שהמוות קיים (אך ורק) בעולם החיים,
והעלינו (בפרק ב') את האמירות המקובלות על ערך המוות,
תיארנו (בפרק ג') את הִתְפַּתְּחוּת הַמָּוֶת מִתּוֹךְ הַחַיִּים.
בפרק הרביעי שלפניכם נדבר על השילוב המיוחד
("כמו כלים שלובים") בין החיים והמוות ונתאר את
המוות הטבעי לעומת המוות הלא-טבעי.
רָאשֵׁי פְּרָקִים
א. עוֹלַם הַחַיִּים
ב. עֵרֶךְ הַמָּוֶת
ג. הַטֶּבַע: הִתְפַּתְּחוּת הַמָּוֶת מִיתוֹךְ הַחַיִּים
ד. תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
ה. מָוֶת שֶׁל סוּגֵי חַיִּים
ו. הַעֲרָכַת הַחַיִּים קְשׁוּרָה לְמוּדָעוּת לַמָּוֶת
ז. הַקְרָבַת הַחַיִּים
ח. צִמְצוּם הַחַיִּים (1. הַחֶשְׁבּוֹנוֹת 2. הָרִיב)
ט. הַרְחָבַת הַחַיִּים: הַשָּׁלוֹם
י. הַחַיִּים כִּבְחִירָה וְהַמָּוֶת כְּהֶכְרֵחַ
י"א. דַּרְכֵי הַמָּוֶת
י"ב. הַגֹּלֶם
י"ג. מֵעֵבֶר לַזְּמַן וּמֵעֵבֶר לַגּוּף
י"ד. הַמַּהוּת שֶׁנִּשְׁאֶרֶת
ט"ו. אֱמוּנָה
ט"ז מוּדָעוּת
י"ז. הִגָּיוֹן מַעֲרָבִי לְעֻמַּת הִגָּיוֹן מִזְרָחִי (בּוּדְהִיסְטִי)
י"ח. הַמּוּדָעוּת לָאֱמוּנָה
י"ט סוֹף דָּבָר
פרק ד': תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
תּוֹחֶלֶת הַמָּוֶת:
תּוֹחֶלֶת הַמָּוֶת הוֹלֶכֶת עִם תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים ;
כְּכָל שֶׁאֲרֻכָּה יוֹתֵר תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים,
כָּךְ אֲרֻכָּה יוֹתֵר תּוֹחֶלֶת הַמָּוֶת,
כְּכָל שֶׁקְּצָרָה יוֹתֵר תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים,
כָּךְ קְצָרָה יוֹתֵר תּוֹחֶלֶת הַמָּוֶת.
1.הַמָּוֶת הָאָרֹךְ הַטִּבְעִי
הַמָּוֶת הָאָרֹךְ מֻרְכָּב
מֵאֵרוּעֵי מָוֶת קְטַנִּים,
הַהוֹלְכִים וּמִצְטַבְּרִים
לְאֹרֶךְ שְׁנוֹת הַחַיִּים.
בַּד בְּבַד שֶׁהַמָּוֶת
הוֹלֵךְ וּמִתְרַבֶּה.
בַּד בְּבַד הַחַיִּים
הוֹלְכִים וּמִתְמַעֲטִים.
כְּמוֹ כֵּלִים שְׁלוּבִים
הֵם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת,
כַּאֲשֶׁר הַמָּוֶת עוֹלֶה
הַחַיִּים יוֹרְדִים.
2. הַמָּוֶת הַקָּצָר הַלֹּא טִבְעִי
כְּשֶׁהַחַיִּים קְצָרִים
הַמָּוֶת שֶׁבְּתוֹכָם
גַּם הוּא קָצָר.
כִּמְעַט וְאֵין
אֵרוּעֵי מָוֶת חֶלְקִיִּים,
בְּחַיִּים קְצָרִים.
לֹא כֵּלִים שְׁלוּבִים,
אֶלָּא כֵּלִים שְׁבוּרִים
הֵם חַיִּים צְעִירִים
שֶׁאֵינָם עוֹד.
הַחַיִּים הַקְּצָרִים שֶנִחְיוּ,
אֵינָם מְבִינִים עוֹד
מָוֶת מַהוּ,
וּבְבוֹאוֹ צוֹעֲקִים הֵם
צְעָקָה נוֹרָאָה,
שֶׁמְּהַדְהֶדֶת עוֹד
שִׁבְעִים שָׁנָה אַחֲרֵיהֶם.
3. הַמָּוֶת הָאָרֹךְ וְהַלֹּא טִבְעִי
הַזְּמַן מִתְאָרֵךְ כְּמוֹ מַחֲלָה כְּרוֹנִית,
לְלֹא קֵץ וּלְלֹא שׁוּם תַּכְלִית.
כְּאִלּוּ שָׁכַח הַזְּמַן אֶת עַצְמוֹ
וְנִכְנַס לְהַמְתָּנָה אֲרֻכָּה בְּלִי לְהַחְלִיט.
בַּהַמְתָּנָה הַמְּמֻשֶּׁכֶת וְהַכְרוֹנִית הַזֹּאת,
הַמָּוֶת נִדְחָס וּמְמַלֵּא אֶת כָּל פִּנּוֹת הַזְּמַן,
בְּצוּרָה שֶׁלֹּא מוֹתִירָה שׁוּם מָקוֹם
שֶׁבּוֹ יְכוֹלִים מְעַט חַיִּים לִשְׁהוֹת,
וְלִהְיוֹת שָׁם רֶגַע אֶחָד עִם עַצְמָן.
הַזְּמַן הוּא זְמַן רָקוּב,
חוֹלֶה לֹא-זְמַנִּי,
וְאֵין אַף רֶגַע אָהוּב
בְּמֶרְחַב הָאֲנִי.
וְחֶלְקֵי זְמַן נוֹרָא,
נוֹשְׁרִים מִגּוּף הַחַיִּים,
כְּמוֹ אֹזֶן וּכְמוֹ אַף,
מִגּוּפוֹ שֶׁל מְצֹרָע.
הַזְּמַן הִתְבַּלָּה,
הַגּוּף כִּמְעַט וְלֹא נִמְצָא,
מָוֶת מֻחְלָט לֹא בָּא
וְלַחַיִּים אֵין עוֹד מוֹצָא.
4. שִׁיר עַל טֶבַע הַמָּוֶת הָאָרֹךְ הַטִּבְעִי
לְעֻמַּת טֶבַע הַמָּוֶת הַקָּצָר הַלֹּא טִבְעִי
הַמָּוֶת
הַטִּבְעִי הָאָרֹךְ חוֹלֵף
לְאִטּוֹ מֵעוֹנָה לְעוֹנָה בְּדֶרֶךְ-הִלּוּךְ שֶׁל
צַיָּר עִם סַבְלָנוּת הַצּוֹבֵעַ לְאַט-לְאַט תְּמוּנָה חַיָּה
שֶׁמִּשְׁתַּנָּה וּמַחְלִיפָה צְבָעִים מִיָּרֹק עַז לְצָהֹב וּמִצָּהֹב לְחוּם.
הוּא חוֹצֶה לְאִטּוֹ קַיִץ גָּדוּשׁ וּמָלֵא לְאַחַר שֶׁכִּמְעַט דִּלֵּג עַל צְמִיחָה
וּפְרִיחָה עַזָּה בָּאָבִיב עִקְבוֹתָיו הוֹלְכִים וּמַעֲמִיקִים בַּבְּשֵׁלוּת
הָעֲסִיסִית וְהַנִּגֶּרֶת שֶׁל הַפְּרִי עַד לְרִקְבוֹנוֹ והוּא
מַמְשִׁיךְ בִּצְעָדִים מְתוּנִים לְעֵבֶר עוֹנַת
הַסְּתָו וְעוֹנַת הַחֹרֶף. צְעָדִים שֶׁל:
כְּמִישָׁה, הִצְטַמְּקוּת,
הִתְיַבְּשׁוּת,
וּנְשִׁירָה.
לְעֻמָּתוֹ:
הַמָּוֶת הַקָּצָר
הוּא מָוֶת מִיָּדִי.
בְּרוּחַ חָזָק קַר
וּפִתְאוֹמִי-
מְגַלֵּחַ מֵהָעֵץ
כָּל נִצָּן וְעָלָה.
בְּמַשַּׁב רוּחַ
חַד-פַּעֲמִי,
בִּשְׁרִיקָה
וּבִצְוָחָה
שֶׁל מְקוֹנֶנֶת-
מֵעִיף פֶּרַח,
מַפִּיל פְּרִי,
וְהוֹפֵךְ אֶת
הַחַי לְמֵת.
* * * *
תגיות: תרבות ואמנות מוות