אי של בדידות | סיס כוכבי

סיס כוכבי | 19/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בניינים גבוהים. רחוב ריק.

זעטוטה שועטת על בימבה ורודה במורד הרחוב הריק בצהלות שמחה. שיערה הזהוב אסוף בקוקיות מרושלות ופנייה מכוסות פירורי במבה.

אחריה מגיחה מתנשפת אמה. בשיער סתור, טרנינג וחולצת טי דהויה ומוכתמת חלב. חיתול טטרה על כתפה.

' אביגאאאיל' היא קוראת אחרי הזעטוטה, ומאיצה צעדיה תוך נסיון נואש להחזיר בקבוק קטן לתוך התיק שעל כתפה השניה. הריצרץ של תיק הגן פתוח לגמרי. לבסוף היא מוותרת וחוזרת להתמקד במרדף. 'לא נורא' היא חושבת 'גם ככה לא הבאתי ארנק בתיק. אין למה'.

טרקטורון לפתע שועט בכביש הריק ברעש מחריש אוזניים. הפעוטה נעצרת להביט ואמה מצליחה להדביק את הפער. עוצרת ומסדירה את נשימתה, מוחה את הזיעה שעל מצחה. החנויות מסביבן, כולן סגורות ומוגפות, אין עוד נפש חייה ברחוב. האם המתנשפת מסירה את הפטמה מהבקבוק של הילדה ולוקחת לגימה של מים. כמובן ששכחה לקחת בקבוק לעצמה לפני שיצאה. עיני השתים נישאות למרום לשמע צווחת נץ החולף ממעל בשעטה, השמש יוקדת ומסנוורת, ושוב יורדות לפני הרחוב כשכדור קוצים גדול חוצה את הכביש למולן. הפעוטה מביטה לשניה בפני אמה המשתהות למראה המערב הפרוע.

הפעוטה ממשיכה לסוע, הפעם יותר לאט. הן מגיעות לפניה שמובילה לכניסה תת קרקעית לקניון.  האם נזכרת שביקרה בו לפני שבועיים עם הקטן בעגלה, עוברת על פני החנויות, מתלבטת אם לקנות לעצמה שמלה לחג ובסוף דוחה את העניין לזמן אחר, אולי תצליח להגיע לבדה ולמדוד כמו שצריך. חיוך עולה על פניה 'איזה זמן אחר', יום אחרי כבר סגרו את כל החנויות. ועכשיו, אין שמלה חדשה לחג ומצד שני גם אין כל כך חג להתגנדר אליו אז אולי עדיף כך.

הפעוטה פונה לרדת אל הכניסה לקניון, האם מרימה ידה מאחוריה במחאה שקטה אך מורידה אותה ומחליטה להמשיך בעקבותיה. דלת הכניסה לקניון נראית פתוחה קלות והמנעול מתנדנד על צידו. 'בטח השומר שכח לנעול ומישהו נכנס' היא חושבת. משתהה קצת ומביטה דרך דלת הזכוכית אל הקניון הריק. אביגאיל מביטה אליה מעלה, כמו מחכה, לבסוף האם דוחפת את דלת הכניסה פנימה והן עוברות דרכה. האורות בקניון כבויים, אך השמש חודרת דרך החלונות בתקרה ומאירה את כל החנויות המוגפות. הבובות בחלונות הראווה עדיין עוטות את בגדי החורף שעטו מלפני שבועיים, אף אחד לא החליף להן לבגדי קיץ למרות החום. בחילה עולה בגרונה של האם בהביטה בכל הבגדים שכבר אחרי שבועיים אינם רלוונטים ואף אחד לא קנה וכנראה גם לא יקנה...כנראה שגם אם הייתה קונה בסוף שמלה, היא הייתה יתומה כרגע בארונה ולא נלבשת ולבסוף נזרקת עם אותן ערימות בגדים שיזרקו מהחנויות.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

הפעוטה ממשיכה לגלוש עם הבימבה על רצפת השיש המבריקה, צחוקה קליל. לפתע האם שמה לב למנגינה המתנגנת מהרמקולים צליל קליל ושמח 'כל הזמן חשבתי שהפסקול לא מתאים' היא חושבת. 'מוזר, גם את הרמקולים שכחו לכבות?' היא שואלת וההד של קולה מהדהד בחלל הריק. היא מבינה שהצליל אינו מגיע מהרמקולים בתקרת הקניון אלא ממקום כלשהו לפניהן.

הן הולכות בכוון הצליל, אביגאיל הקטנה מחזיקה בידה של אמה שמחזיקה בידה השנייה בגב הבימבה. ברחבת הקניון, זוג רקדנים, רוקדים לצלילים הבוקעים מטלפון המחובר לרמקולים קטנים. הרקדן לבוש טייץ שחור וגופיה והרקדנית בבגד גוף קצר וטוטו שחורים, שיערה אסוף. שניהם יחפים, רגליהם מחליקות על הרצפה המבהיקה, ודמויותיהם הנעות בחינניות משתקפות בה. הם רחוקים זו מזה, אפילו תנועות שאמורות לכלול מגע נעשות ממרחק שני מטר. 'אולי בסוף כל זה ימציאו סגנון ריקוד חדש' חושבת האם 'ממרחק'.

אביגאיל עוזבת את ידה וצוהלת אל הרחבה, מסתובבת סביב עצמה בקריאות חדווה, כשידיה מושטות לצדדים. האם מתיישבת על מדרגה נמוכה ומביטה בה. חושבת כמה זמן לא רקדה ככה בעצמה, משוחררת ושמחה. ליבה משתוקק לקום ולהצטרף אליה, אך רגליה נטועות במקום בלאות.

היא לא יודעת כמה זמן ישבה שם מביטה בזעטוטה, כשהסיטה את ראשה הרקדנים נעלמו וגם המוסיקה. הטלפון שלה צלצל והיא ענתה "מאמי, אני חושב שהוא רעב שוב" קרא בעלה מהעבר השני של הקו כשברקע בכי תינוק. "אנחנו באות." אמרה וניתקה. "אביגאיל, אנחנו הולכות" היא קראה.

בעודן יוצאות מהקניון, פתאום הבחינה שהרחוב מלא אנשים הממהרים להתחיל את יומם. 'זה תמיד היה כך?' חשבה לה מפלסת את דרכן בינות לאנשים לרעשי הכביש הסואן. 'האם הבדידות הייתה רק בראשי כל הזמן?'.

***

ובסצנה הראשונה, עיניים טרוטות עייפות, בוהות בקיר שלפניהן. אם אוחזת תינוק שיונק ונרדם בשלווה בזרועותיה.

האם מרימה את התינוק על כתפה, הוא משהק ופליטת חלב נוזלת על חולצתה. היא מניחה את התינוק בעדינות בעריסה, לא לפני שנושקת למצחו, מכסה בשמיכה דקה ויוצאת לסלון.

'אני חייבת להתאוורר קצת' היא זורקת לעבר בעלה שיושב בסלון, קורא עיתון ומקשיב לקול אחר דרך אוזניית הבלוטוס שבאוזנו.

'מצויין' הוא אומר מבלי להביט בה. 'תקחי גם את אביגאיל איתך. גם לה לא יזיק לנשום קצת אוויר'. האם מביטה שמאלה, אל דלת הכניסה, שם רכובה על בימבה ורודה מחכה לה הזעטוטה בחיוך לבבי

אהבתם את הסיפור? כתבו תגובה!
מספר התגובות ישוקלל בבחירת הסיפור הזוכה