סופה של "הקרן לתסמונת הזיכרונות הכוזבים"
שפיות זמנית | 27/1/2020 | 3,278 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
רות ברנשטיין פרץ, מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, כתבה השבוע באתר "פוליטיקלי קוראת", גוף תקשורת שמייצר ומקדם תוכן פמיניסטי, על סגירתה של "הקרן לתסמונת הזיכרונות הכוזבים" (FMSF – False Memory Syndrome Foundation). הקרן נוסדה בשנת 1992 על-ידי קבוצת משפחות, בעקבות חשיפה של זיכרונות מודחקים של בנות משפחה בגירות אודות פגיעה מינית של אחד מההורים בהם עשורים קודם לכן. FMSF פעלה עד לאחרונה, כמעט שלושים שנה, במטרה לשכנע בקיומה של התופעה. לטענתם, אנשי ונשות בריאות הנפש, שפגשו נשים במסגרת טיפול, עודדו את יצירתם של זיכרונות כוזבים שלהן אודות פגיעות מיניות שלא התרחשו במציאות בילדותן, באמצעות סוגסטיה, ואלה גרמו לפירוקן של המשפחות.
ברנשטיין פרץ מזכירה שבשלהי שנת 2014 נדונו בבתי המשפט בישראל מספר תלונות שהתבססו על זיכרונות של התעללות מינית בילדות. בעקבות פרסום הפרשות, עלה לכותרות מסמך גילוי דעת של 47 אנשי ונשות מקצוע מקהילת מדעני הנפש, המוח וההתנהגות, התומך בקיומה של תופעה בשם "זיכרונות כוזבים" ויוצא נגד השימוש בזיכרונות אלה כראייה קבילה בבתי המשפט כעדות יחידה להתרחשותה של הפגיעה בילדות. ברנשטיין פרץ כותבת שמי שפעלו באופן נמרץ להפצת הרעיון של זיכרונות מודחקים כוזבים כתופעה, הם פעילי FMSF.
בתגובה לתומכים בתופעת "הזיכרונות הכוזבים" פורסמו כמה מסמכים נגדיים (ברנשטיין פרץ מציגה כמה מהם: פה, פה ופה), חתומים בידי עשרות מומחים ומומחיות קליניים ואקדמיים בתחום הטראומה, המצביעים על כך שהמהימנות של זיכרונות משוחזרים אינה שונה ממהימנותם של זיכרונות בכלל, ויש להתייחס אליהם בבית המשפט כפי שמתייחסים לכל עדות אחרת.
בסוף שנת 2019 הפסיקה הקרן את פעילותה. ברנשטיין פרץ מציעה שאפשר אולי לקוות, שהפסקת פעילותה של FMSF תביא איתה תיקון ליחס לשורדי ושורדות פגיעה מינית בילדות. כמו שאומר כאן חוקר בתחום, היא נסגרה בקול ענות חלושה ולמעשה לא היתה פעילה בשנים האחרונות, אך היא השאירה אחריה מורשת מעוותת שנותרה דומיננטית בדרך בה התקשורת ודעת הקהל מתייחסות למקרים כאלו.
