פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הראיון האחרון / אשכול נבו

הראיון האחרון / אשכול נבו

קריאה מודרכת | 15/10/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

הראיון האחרון מאת אשכול נבו. הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2018. 352 עמ'.

ממליצה על הספר: ד"ר אורית אבן-שושן רשף, ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית. מפתחת 'משחק הממלכות' – כלי טיפולי ליצירת סיפור מגשר בין מציאות לדמיון בחדר הטיפול.

הספר הראיון האחרון הוא למעשה ספר שבנוי משאלות ותשובות: הסופר מקבל שאלות מעורך של אתר אינטרנט שריכז שאלות של גולשים עבורו. בניגוד להתנהלותו הרגילה, הסופר מחליט לענות על השאלות באופן אמיתי ואותנטי. במהלך כתיבת התשובות, נפרש לפנינו (הקוראים) סיפורו על אהבותיו, אכזבותיו ומערכות היחסים השונות שלו.

נתקלתי בספר הזה במסגרת אחד משיטוטיי התדירים בחנות הספרים. השימוש במילה "ראיון" עורר אצלי תקווה כי מדובר בספר שערוך באופן אחר. כאשר עיינתי בספר, חשתי כי מדובר בשיחה בין הסופר ובין עצמו, והתחושה כי מדובר בשיחה אפשרה לי לחוש חלק ממנה, ויכולתי לדמיין אותי גם משוחחת עם הסופר ושואלת אותו שאלות שעולות בדעתי. בנוסף, השיח האישי בספר יצר אצלי גם געגועים לשיח אישי ביני לבין עצמי.

בימים אלה חגגתי את גיל 50. במסגרת חגיגות יום ההולדת, החלטנו מספר זוגות חברים לנסוע יחד לטיול. כאשר חשבתי על מתנה עבור החוגגים, בדיוק הייתי בעיצומה של קריאה בספר של נבו. נזכרתי בכל אותם טיולים שערכנו בעשורים האחרים, וחשבתי על השיחות העמוקות שאליהן הגענו בטיולים – וחשבתי על כך שמזמן לא שוחחנו. באותו רגע הכול התחבר יחד: אשכול נבו, ראיון אחרון, שיח, חברים. השתמשתי בחלק מהשאלות שעולות בספר כדי ליצור שיח קבוצתי דרך השאלות, ונוצרה שיחה משמעותית – שיחה של היכרות, של חשיפה, של התרגשות, של מבוכה, של זרות ובעיקר של אינטימיות. שיחה שהיא בעיקרה שיחה אישית של כל אדם עם עצמו, בפורום מוגן וחברי.

מעבר לעיסוק בשיח ובחשיפה, נדמה לי שהספר עוסק גם ביצר המציצנות של אותם גולשים שמעלים שאלות לסופר, ואלה נשלחות דרך עורך אתר האינטרנט. באופן פרדוקסלי, דווקא הסופר כותב ומייצר סיפורים על דמויות רבות ושונות במהלך השנים, כך שהוא יכול בקלות לענות על השאלון באופן פנטסטי, אך הפעם הוא מחליט לספר את ״האמת״ – לספר את הסיפור שלו. האמת שמתגלה בסיפור מציגה מהלך חיים מורכב למדי.

נושא המציצנות מתקשר לי גם למושג הקליני של חשיפה עצמית בטיפול. השאלה לגבי חשיפה עצמית מעלה תפיסות שונות ביחס למקומו של המטפל בקשר הטיפולי. אני עצמי מאמינה מאוד כי המפגש בין הלא מודע של המטפל והמטופל מייצר תהליך טיפולי מאד משמעותי ומאפשר נגיעה ברבדים עמוקים. נשאלת השאלה עד כמה המטופלים שלנו (במקביל לקהל הקוראים של הסופר בספר "הראיון האחרון") מעוניינים לדעת על חיינו הפרטיים; האם זו אכן משאלת הלב שלהם, או למעשה רצון להשאיר אותנו במקום של האדרה. נדמה לי שהשאלה הזו עולה באופן ספרותי ומרשים בספר של אשכול נבו.

המושג "חשיפה עצמית" הוא מושג שנחשפתי אליו רק לאחר שהתחלתי להיות מטפלת. בלימודיי נחשפתי לתפיסה הפרוידיאנית השולטת, לפיה המטפל נדרש להיות ניטרלי וכלל לא חלק מהטיפול. מצאתי את עצמי מתקשה להסכים עם תפיסה זו גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. כאשר התחלתי לטפל, באופן אינטואיטיבי חשתי צורך עז לתת למטופל בחדר את התחושה שאני שותפה יחד איתו למשא הכבד שהוא סוחב עמו, ומתוך שותפות זו אעזור לו למצוא נתיב שיאפשר לו להתמודד. במהלך השנים נחשפתי יותר ויותר לבני נוער ולאנשים צעירים שמתמודדים עם תחושות של חוסר משמעות ורצון להיעלם מהעולם הממשי הכואב. בחרתי להישאר איתם בכאב ולא לברוח למקומות של פתרונות. בחירה זו הותירה אותי חשופה מול המטופלים, אך דווקא מהמקום הזה הרגשתי מוגנות רבה יותר ויכולת התמודדות גדולה יותר. אני מזמינה את המטפלים שתוהים לגבי חשיפה עצמית בחדר הטיפול, לקרוא את הספר ולחוות את החוויה שחווה הסופר בראיון האחרון שהוא בוחר להעניק לקוראיו.

ספרו של אשכול נבו מתייחס לאפשרות להאיר את המקומות החשופים רק לנו או להסתיר אותם. הספר למעשה מעלה את השאלה – עד כמה אנו משקיעים אנרגיה בהסתרה או בחשיפה? במהלך הקריאה עלתה בי התחושה כי גם אנו באופן יומיומי מספרים סיפורים האחד לשני, סיפורים שמתאימים לאופן שבו אנו נתפסים בידי הזולת. השאלה הגדולה ביותר בעיניי היא עד כמה אנו מכירים את עצמנו. מה היינו עונים על שאלה זו לפני 10 שנים או בעוד 5 שנים? אני ממליצה לעשות את הניסיון הזה ולבדוק את החוויה הזו בעוד מספר חודשים.

לסיכום, ספרו של אשכול נבו יוצר, במילותיו של ויניקוט, מעין מרחב מעברי, שמאפשר לחוות את חווית המשחק במעבר בין מציאות לדמיון. גדולתו של הספר מאפשרת לחוות את מרחב המעבר הזה במספר רבדים: בין הסופר וקהל הקוראים, בין הסופר למציאות היומיומית שלו, בין הסופר לדמויותיו הפנטסטיות ובין הסופר לבין עצמו.


תגיות:

עוד בבלוג של קריאה מודרכת

Mandala Symbolism, מאת קרל גוסטב יונג, הוצאת Princeton University Press, 220 עמ'. תרגום לאנגלית: R. F.C. Hull ממליץ על הספר:...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.