לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
האדמה בוערת והפסיכולוגיה מנותקת

האדמה בוערת והפסיכולוגיה מנותקת

ד"ר ניצה ירום | 26/7/2011 | הרשמו כמנויים

האדמה בוערת והפסיכולוגיה - מנותקת

השנה האחרונה התאפיינה בבעיות סוערות של ציבור המטפלים על כל גווניו:

העובדים הסוציאליים, המהווים חלק גדול מציבור המטפלים ורוב בין הסטודנטים הלומדים בתוכניות לפסיכותרפיה, שבתו שביתה תקיפה - הן משום שתנאי העבודה אינם מאפשרים להם לתת שרות מינימאלי נדרש לאוכלוסיית הנזקקים והן משום שהם זקוקים להבטחת הכנסה למחייתם.

הפסיכולוגים הקליניים, אוכלוסיית המפתח השנייה של התוכניות לפסיכותרפיה, נמצאים באובדן דרך כשנציגיהם השונים מגלים חוסר יכולת לתקשורת ביניהם ולהסכמה לגבי מהות הפסיכולוגיה הקלינית, עד כדי סיכון עצם קיומה העצמאי.

הרופאים הפסיכיאטרים, הקבוצה השלישית של התוכניות לפסיכותרפיה, שובתים כבר למעלה ממאה ימים, כחלק משביתת הרופאים ועדיין אין מסתמן סוף לשביתה, כשמאבקם אינו נראה כמתייחס אל רפואת הנפש.

והציבור הרחב, נשחק בבעיות בוערות:

התחנות הציבוריות לטיפול פסיכולוגי פוגשות יותר ויותר מטופלים בעלי פסיכופתולוגיה קשה. הייעוץ וההכוונה שהספיקו בעבר, לא מספיקים לצעירים אובדי דרך, המתפקדים אבל לא מתקשרים, ומתקשים בהסתגלות למצב החברתי המסובך.

הבעיות הבוערות משתקפות במספרם העולה של ילדים הזקוקים או מופנים לטיפול. מה שמעיד על מצבם של ילדים כיום או על מצבם של הורים, האובדים בלחצי הקיום והיומיום וזקוקים לעזרה בשיקום יכולות שיקול הדעת והמודעות.

אנשים צעירים נאבקים על קורת גג, ומטופלים כותבים באינטרנט: "לוקחים משכנתא למימון טיפול", וקובלים על המחירים שהמטפלים גובים כשהתמורה הנאותה שהמטופל מקבל אינה ברורה.

מאידך, מדי שבוע נפתחות תוכניות חדשות לפסיכותרפיה, הגיוון והאזוטריות בתוכניות המתפרסמות ומזמינות את הקהל להצטרף אליהן הוא רב מאד. עובדה זו מעידה הן על צורך בטיפול נפשי בציבור והן על היצע של מועמדים למקצועות טיפוליים, אך גם על היעדר בקרת איכות לרמת ביה"ס.

מכל הנאמר עד כה, עולה השאלה: איפה מעצבי המקצועות הטיפוליים, איפה בתי הספר הקנוניים לפסיכותרפיה? כיצד הם מתאימים עצמם לצרכים והמצבים הדינמיים המשתנים?


- פרסומת -

הופתעתי כשקבלתי הזמנה לטקס סיום שנת הלימודים של התכנית לפסיכותרפיה של אוניברסיטת תל אביב: תכנית ערב הסיום כללה ברכות והרצאה על מוסיקה, כאילו תמו כל הסוגיות הטיפוליות. בשנה ובתקופה שהעוסקים בפסיכותרפיה מתמודדים על קיומם והפסיכותרפיה עומדת מול עולם משתנה ובעיות אקטואליות בוערות, תוך שהיא נאחזת במודלים ישנים - זהו סיום המציג פסיכותרפיה מנותקת מן המציאות.

בוגרי התוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת בר אילן, בחרו השנה לא להציג את מה שלמדו בטכס סיום, כפי שהיה נהוג בעבר, אלא לחגוג אותו באופן פרטי מחוץ למסגרת האוניברסיטה. באופן פרקטי הם זכו להיתר לעיסוק בפסיכותרפיה, אולם יחסם אל הנלמד והמלמדים התבטא כנראה באופן שבו בחרו לחגוג את סיום לימודיהם: ברגלים.

נראה שעל התוכניות הקנוניות לפסיכותרפיה מוטלת האחריות להיות קשובות לבעיות השעה ולקולות האנשים בשטח ומצוקותיהם, תוך שמירה על ליבה קלאסית-בדוקה. דיסציפלינה הבונה עצמה על בחינה עצמית לא יכולה להרשות לעצמה להיות מנותקת מן המציאות ולהסתגר בהוראה הממחזרת את עצמה, ללא התאמתה לתקופה ולאנשים שבסיוע להם ובהכשרה הנאותה שלהם מותנים קיומה ומעמדה.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
נירית כהן
נירית כהן
עובדת סוציאלית
מטפלת זוגית ומשפחתית
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יונתן מרטון מרום
יונתן מרטון מרום
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), רמת גן והסביבה
ציפי בן-עמי
ציפי בן-עמי
פסיכולוגית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה
יובל ארבל
יובל ארבל
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, רמת גן והסביבה
עמית יאמין
עמית יאמין
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
באר שבע והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), אשקלון והסביבה
נינה וייל
נינה וייל
פסיכולוגית
כפר סבא והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), נתניה והסביבה

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

על נפתולי המיניות ואינטימיות כיום – שיח אחר ביום ה- 20/5/2011 התקיים באוניברסיטת חיפה יום עיון שאני רואה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מטופלת בעממטופלת בע"מ30/7/2011

פוסט שהגיע זמנו, ולתמי גנדלמן- מילים כדורבנות [ל"ת].

תמי גנדלמןתמי גנדלמן29/7/2011

הפסיכולוגיה בפירוש מנותקת. מנותקת מהמציאות, אדישה, שבויה במאמרים ישנים של פרויד כבר מאה שנה, ולא מספיק מקשיבה לאנשים החולים והזקוקים מהשטח.
לשמחתי, פתחו המתמחים לפסיכולוגיה אוהל מחאה ברוטשילד פינת נחמני בתל אביב. לשם יוכלו לפנות תושבי האוהלים לקבלת תמיכה ללא כסף. נעים לראות אנשים צעירים ומעורבים, שמוכנים לצאת מהקליניקות הפרטיות שלהם למען תיקון מעמד הפסיכולוגים בשירות הציבורי ומוכנים אף לתת מענה ללא כסף לעם ישראל הנלחם על קיומו.
הפסיכולוגים הקלינים מנותקים. לא ראיתי אותם באוהל של אביבה ונועם שליט, עוזרים להורים האלה לקבל את פני הציבור שבא כביכול לנחם אותם אבל בעצם דורש בעצמו תמיכה. אני הייתי באוהל מספר פעמים בחודשים האחרונים. מגיעים לשם הרבה חולי נפש, כל מיני פסיכוטיים שאומרים שהם המשיח או מטיפים לאביבה ולנועם לחזור בתשובה, להבדיל. צריך קצת תמיכה פסיכולוגית שם. פניתי לציבור הפסיכולוגים דרך פורום כאן בפסיכולוגיה עברית, ביוזמה שכל פסיכולוג שמוכן יתרום יום בחודש, או כמה שיוכל, כדי לשבת באוהל ולדבר עם אנשים ללא תשלום. מגיעים לאוהל אנשים עם כאב- משפחות שכולות, שבויי צהל לשעבר, וכולי. ולמרות זאת אנחנו כציבור בריאות הנפש מתמקדים רק בקליניקות הפרטיות שלנו או בפרסום המאמרים או בלימודים בחוגים לפסיכותרפיה ולא פועלים למען הכלל. פסיכולוג הוא כבר לא מעורב חברתי. הוא מנותק. הוא נמצא בסטינג הטיפולי, נקודה. כאילו אנחנו לא חלק מהחברה. כאילו אם לא משלמים לנו לפחות 300 שקל לשעה טיפולית, אנחנו לא מוכנים לתרום מהידע ומהנסיון שלנו למען נושאים חשובים בחברה הישראלית.
אני כותבת את הדברים מתוך כאב ותיסכול על אדישות מתמשכת שרק עכשיו עם מחאת האוהלים אולי משתנה קצת. אולי, לא בטוח.
וגלעד בשבי כבר 5 שנים, מחכה לעם ישראל שיתאחד כדי לשחררו. הוא מחכה לעם ישראל, וזה כמעט כמו לחכות למשיח. והרי כבר שרנו בשיר של שלום חנוך שמשיח לא בא, משיח גם לא מצלצל...
שבת שלום
תמי.

נחשון כרמינחשון כרמי26/7/2011

מדרך לשחרור אישי וחברתי למשככי כאבים. מילים כדורבנות. מספרים לי שפעם הפסיכותרפיה/אנליזה היתה דרך רוחנית לחופש ו"התעוררות". איך היא התברגנה והפכה לחלק ממה שמרדים ומשכך כאבים ? אולי בגלל התפיסה הצרה שהכאבים הריגשיים שלנו הם אשמתנו ולא תולדה של נסיבות חברתיות מדכאות. אתוס חברתי של אנוכיות ו"לי מגיע" טומן בחובו צד אפל שכל כך הרבה אנשים מרגישים אשמה שהם לא מצליחים ( אולי לא מגיע לי כי אני לא טוב מספיק) וחושבים שזו אשמתם וכשלון אישי שלהם. התיאורטיקן שכותב על זה בצורה הכי ברורה לדעתי הוא ד"ר Michael Lerner במגזין Tikkun