משנן לעצמי: "מהירות כפול זמן שווה דרך"
עלון פסיכולוגיה עברית | 20/11/2016 | 7,826 צפיות | הרשמו כמנויים
מהו המצפן המתווה את הדרך הטיפולית? הניסיון להבין מה הגורמים שאחראים לכייל אותו בכל מפגש ומה איפשר להגיע לבסוף ליעד, או לשינוי, הוא שמשאיר את החשיבה הטיפולית בהתפתחות מתמדת.
יעלה ורטהיים מתמודדת עם שאלה זו בניסיון לאתר את המאפיינים הקבועים המשפיעים על המצפן הטיפולי. נחי אלון ואלדד פריבס יצאו למסע משותף, ומציעים בעקבותיו דרך להתמודדות עם טראומה משדה הקרב. במתח שבין המציאות החיצונית לפנימית, הם מתארים מצבים בהם המצפן הטיפולי מכוון יותר לקוטב המציאות. עידוד לתיקון המציאות החיצונית אינו משמש לדעתם כמחסום בפני התמודדות פנימית, אלא דווקא כמאפשר אותה.
רועי סמנה מתאר דרכים לקיים שיח על מיניות בחדר הטיפול (או להימנע ממנו). הניסיון ללמוד את "מפת האהבה" של המטופל מהווה עבורו גורם משמעותי מסייע במצבים אלה. עמיה ליבליך משתפת מניסיונה למצוא דרך ללמוד על הקבלה, תחום שבו האינטואיציה והניסיון שבדרך-כלל מכוונים אותה לא הצליחו לסייע בפירוש מושג שנתקלה בו, אך זרותו הובילה ללמידה מפתיעה.
מפת המציאות הפוליטית מעוררת לעתים את אותו צורך לפענח את הגורמים שמשפיעים עליה. אסתי פלד עסוקה בניסיון להבין את תוצאות הבחירות בארצות הברית ומשמעותן ומשתמשת בחשיבתה הטיפולית כדי לנתח את המציאות החברתית. רות נצר מחברת גם היא בין האישי לחברתי ומתייחסת להיסטוריה המשפחתית שלה על רקע ציון 78 שנים לליל הבדולח.
"עַכְשָׁו, בְּלִי הֶגֶה, אֲנִי נוֹסֵעַ בָּעֲלָטָה,
מַחְנִיק זְעָקוֹת נְשָׁמָה,
מְשַׁנֵּן לְעַצְמִי:
"מְהִירוּת כָּפוּל זְמַן
שָׁוֶה דֶּרֶךְ". "
(אלי אליהו, מתוך "בלי הגה" בספר "אני ולא מלאך")
