תזכורת לשאול שאלות
עלון פסיכולוגיה עברית | 28/2/2016 | 7,041 צפיות | הרשמו כמנויים
עד כמה המסורת אליה אנו משתייכים וכללי החברה בה אנו חיים מאפשרים לנו להציב סימני שאלה לצד מנהגים ופרקטיקות שהורגלנו בהם? עד כמה הם משפיעים על עמדותינו בטיפול ועל גבולות מרחב הבירור שביניהם ניתן לשוטט?
במאמר הדעה שפרסמה השבוע יעל שחר היא מזמינה אותנו לשאול שאלות על טקס ברית המילה ולדון בהשלכותיו הנפשיות. שחר מתייחסת לנושא הברית מתוך הפרספקטיבה של פסיכותרפיה גופנית, אך גם תוהה כיצד הנושא לא עולה לדיון בהקשרים חברתיים נוספים ומה השלכותיה של ההדחקה החברתית של נושא זה.
אמנון רולניק הזכיר לנו לא מזמן שאפשר גם לשאול שאלות על המסורת הטיפולית שאליה אנו משתייכים. ברשימה שפרסם ''על היכולת להיות שניים, או כמה, בתוך שעה טיפולית אחת'' הוא מציע כי ניתן לשלב בין כמה עמדות טיפוליות (למשל אקטיבית יותר ודינמית יותר) באותו מפגש וכי הן אינן באות אחת על חשבון השנייה.
האם ילדי דור ה-Y שואלים יותר ומערערים יותר על המסורות שקדמו להם, או דווקא נצמדים יותר אל הסדר החברתי? ספר חדש של תמר אלמוג ועוז אלמוג שפרק ממנו עלה לאתרנו, בודק במה מתאפיין הדור הצעיר בישראל ומה תהיה השפעתו על החברה שלנו.
''אני זוכר שאלה בספר לימוד החשבון, על רכבת שיוצאת ממקום אחד ורכבת אחרת שיוצאת ממקום אחר. מתי יפגשו? ואף אחד לא שאל מה יקרה כאשר יפגשו, אם יעצרו או יעברו אחת על פני השניה ואולי יתנגשו.'' (יהודה עמיחי, מתוך ''פתוח סגור פתוח'')
