מתחילים מחדש. למה לא? מה זה רע?

עלון פסיכולוגיה עברית | 3/1/2016 | הרשמו כמנויים

השנה האזרחית החדשה הפכה גם בישראל לנקודת התחלה, שמצוינת בתוך יומיום שכבר התחיל בעצם לפני כמה חודשים. אולי כי אנחנו צריכים עוד עוגן בזמן שיהווה הזדמנות לעצור ולהתבונן בזמן שחולף ולא רק להיות בתוכו. ואולי דווקא ההתייחסות לרגעי המעבר האלה בזמן עוזרים לחוות אותו כרציף.

באתרנו מהווה סדרת המאמרים של יואב יגאל "פסיכואנליזה ותרבות - בין הגלוי לסמוי" דרך נוספת להתייחס לזמן החולף, וגם סוף החודש הזה הביא איתו פרק חדש והזדמנות לחרוג לרגע ממקומנו בזמן ולאמץ את נקודת המבט ההיסטורית שלו. הפרק השישי - הקיום והחיפוש אחר החוויה שלו - מתמקד בסבל נפשי ובקשר שלו לאופן בו אנו מגדירים את הקיום האנושי. כרגיל, החקירה ההיסטורית של אלו נעשית על-ידי יגאל בשני מסלולי התפתחות השלובים זה בזה - של התרבות והחברה ושל נפש היחיד בתוכה.

איך מתמודדים ילדים עם המעברים שמזמן להם הזמן החולף? חנה גרפי פישר כתבה על האופן בו מתמודדים ילדים עם הדרישות החברתיות מהם ועל ההשלכות שיש להתמודדות זו על הסיכוי לחוות דחייה חברתית. במאמרה "דחייה חברתית בתקופת החביון - קושי בהתאמה לנורמות הכיתה", מציעה גרפי פישר מודל התפתחותי להבנת יכולת ההסתגלות של ילדים בגיל בית הספר, לפיו חסכים מוקדמים מקשים על היענות לדרישות חברתיות מהם ובכך מגבירים את מידת הפגיעות לדחייה חברתית. דוגמאות מטיפולים מסייעות להמחיש את השימוש במודל.

מחשבות על מה שחולף ומה שנשמר במעבר הזמן עולות גם בקריאת הטור האחרון של עמיה ליבליך השבוע, בו נחשפות נקודות המבט השונות בין דורות של סבתא ונכדה על יצירה ספרותית שהזמן החולף לא מפחית ממידת הנגיעה שלה לחיינו. ניצה ירום מנצלת גם היא את המעבר לשנה האזרחית החדשה כדי לאחל לקוראיה ועמיתיה שנה טובה לרוח האדם.

תכנית לימודים רשת לאקניאנית - הרשמה כעת
הרשת הלאקאניאנית היא מוסד הוראה שנועד ללימוד הפסיכואנליזה על פי זיגמונד פרויד וז׳אק לאקאן