אדום ספוג מטר של כמעט-ינואר
עלון פסיכולוגיה עברית | 4/1/2015 | הרשמו כמנויים
שנה אזרחית חדשה נכנסה השבוע לתוקף, ועמה טקסטים חדשים ומעניינים:
שי אפשטיין עוסק במאמרו הנוגע בשאלות של קרבה ויצירת קשר בין זרים. באמצעות שילוב בין סיפור על הצטרפות ליוזמה חדשה של גן יהודי-ערבי, לבין תיאור מקרה טיפולי שבו חשיפה עצמית של המטפל יצרה נקודת מפנה בטיפול, הוא מעלה את מחשבותיו ואת שאלותיו בנוגע ליחסים בכלל וליחסים טיפוליים בפרט: עד כמה אנחנו מורגלים להישאר בעמדה שלנו בתוך יחסים? והאם קיימת משמעות מיטיבה בנכונות לנוע לעבר אזורים שאינם בהכרח מוכרים לנו - מרחבי ביניים?. גיא פרל לוקח אותנו למסע לירי-מיתי בין שירי האהבה של המשוררת טל ניצן לבין סיפור אהבתם המיתולוגי של אמור ופסיכה. כשהוא נשען על פירושו המופלא של אריך נוימן, ממשיכו של יונג, לסיפור המיתולוגי, הוא מוצא קווי דמיון בין תהליכי עומק מורכבים אשר מקורם ברובד לא מודע, קולקטיבי, המופיעים בשתי היצירות, ובמרכזם תהליכי ההתפתחות של היסוד הנשי בנפש. מיכל דסקל, פותחת צוהר לחייה של משפחתה בצל מחלת הסכיזופרניה ממנה סבל אחיה. בספרה 'להתאחות', היא מבקשת לתת במה לאחים ו'לקולם הדומם'. פרק מספרה המסקרן זמין לקריאתכם.
ובינתיים בפסיכובלוגיה: רות נצר בפוסט אינטימי על ציור אימפרסיוניסטי המונח עשרות שנים ליד מיטתה, ד"ר דניאל בקר כותב על הדרישה לעמוד בצווים הגבריים ומדגים זאת בעזרת פרסומת עכשווית וספר של ורגאס יוסה, כשהוא תוהה - מה קורה כשלא עומדים? ד"ר עפר גרוזברד מבקש לייעץ לביבי ולאבו מאזן כיצד עליהם לפנות זה אל זה בכל הנוגע לתביעות בבית הדין הבינלאומי בהאג, וד"ר ניצה ירום שכתבה בפעם שעברה בהרחבה על 'ילד נפגע במשפחה', מקדישה פוסט נוסף לנושא זה כשהיא נותנת מענה לתגובות קוראים לפוסט הקודם. מוזמנים לשוב ולהגיב.
"אדום ספוג מטר של
כמעט-ינואר
בתעתועי רמזורים על
כביש הגישה.
תפארת הרחוב - נהמת ערש של
צמרות עצים לחתול המקבץ מנוע
ללילה
ותריסי עיר שהוחשכו
מפני מחוגי זמן
הפוסעים אל עדן
נוסף..."
(מתוך 'סילבסטר', מאת גל קוסטוריצה, מופיע בקובץ 'מהגרת' בהוצאת 'עמדה')
