גיליון כסלו

מאמר זה יתאר תוכנית התערבות טיפולית שנערכה בכיתות בית ספר יסודי בשדרות בתקופה של רגיעה לאחר שנים של חיים תחת ירי קסאמים. יוצגו וינותחו תגובות התלמידים לתוכנית, וכן יוצעו הצעות מעשיות לעבודה עם ילדים לאחר טראומה מתמשכת.

 

סקירה אישית בעקבות מפגש "הארת שוליים" שבו הוקרן הסרט "כנפיים שבורות" בליווי שיחה עם גב' נאוה רבינוביץ-זנד. במרכז הסקירה - התובנה כי למשפחות שכולות שונות יש מאפיינים ומרכיבים משותפים בתגובותן לאובדן, אך דרכי ההתמודדות איתו והדרכים לצמוח ממנו הן ייחודיות לכל אחד ואחת.

 

במהלך הקריאה מצטרפים הקוראים הצעירים למסע ההיכרות של דני עם כלי התמודדות המבוססים על גישת הטיפול הקוגניטיבית-התנהגותית. יחד עם דני, הם לומדים להתמודד עם מחשבות שליליות ולבחור באופן מודע במחשבות חלופיות התורמות לשיפור ההרגשה, לנקיטת פעולות מסתגלות ולעלייה בדימוי העצמי. הסיפורים, המיועדים לילדים בגילאי 12-7, מתארים קונפליקטים אופייניים להתפתחותם: תחרותיות במשחק ספורטיבי, קשיי פרידה מההורים, קנאה וריב בין אחים, ביישנות והתאהבות ראשונה, דילמה מוסרית, חרדת בחינות

 

במאמר זה אראה כיצד ניתן ללמוד על תפישת הגוף של המצייר דרך הפרמטרים השונים של הציור. כמו כן, אצביע על השינויים בתפישת הגוף (בהקשר האישי והחברתי) שעשויים להתרחש בעקבות השינויים בפרמטרים אלה בעת טיפול באמנות, ואת הדרכים לסייע ליצירת שינויים אלה.

 

גידול ילדים מציב הרבה שאלות ואתגרים. ההורים צריכים לעזור לילד לגדול ולהתפתח ולא תמיד הם יודעים כיצד לעשות זאת. בספר "ילדים זה שמחה" מוצגת ההתנהגות ההורית המומלצת בגיל הרך (מלידה עד גיל 6), שעוזרת למנוע קונפליקט ביחסי הורה-ילד, שמטפחת את תחושת המסוגלות של הילד ואת ביטחונו העצמי.

 

רשמים מהרצאתו של קובי אבשלום: "מה הסיפור האמיתי?" האם המטפל הוא באמת כזה או שזו השלכה?", שנערכה במסגרת הרצאות ימי חמישי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

 

לטראומה המתרחשת בעת תשעת חודשי החיים הראשונים ברחם, או בזמן הלידה עצמה, יש השלכות רבות ומשמעותיות על המשך חיי התינוק. טיפול ממוקד גוף בטראומה מבקש לשחרר את האנרגיה הקפואה בגוף אשר התקבעה בו בעקבות החוויה הטראומטית. במאמר מובא תיאור של פגישה טיפולית בטיפול ממוקד גוף, העוסק בטראומת לידה.

 

יואל אליצור: לקראת בחירות בוועדות המקצועיות עם נהלי בחירה מתוקנים

‏‏בשנה האחרונה הסתיימה הכהונה של חברים רבים המכהנים בוועדות המקצועיות הפועלות מטעם מועצת הפסיכולוגים. המועצה האריכה את כהונת החברים המכהנים עד ל-16 בינואר 2011, מועד בו המועצה תתכנס שוב ותבחר חברים לוועדות. הארכת הכהונה אפשרה למועצה לדון בדו"ח שהוגש

 

פרופ. עמיה ליבליך: נדודי שינה עם "פרויקט לזרוס".

הרוח והים העירו אותי משנתי בשעה שלוש. משנוכחתי שלא אירדם שנית, לקחתי את הספר שהיה מונח ליד מיטתי, "פרויקט לזרוס" מאת אלכסנדר המון, וסיימתי את 50 העמודים האחרונים שעוד נותרו לי. אחר כך חשבתי כי המתח שחשתי לקראת סוף הספר הוא שהעיר אותי. זה איננו מתח

 

חנוך ירושלמי: מה לתהליך קליני אנליטי בין-סובייקטיבי ולאינטואיציה?

לפני זמן לא רב, מצאתי עצמי בסיטואציה טיפולית מוכרת לי אך הפעם היא בלטה ועוררה את תשומת לבי במיוחד. הייתי במהלכו של מפגש טיפולי עם גבר בשנות הארבעים לחייו בשלב ראשוני יחסית של טיפול, וניסיתי לשקף לו משהו ממה ששמעתי אותו אומר בין השורות של סיפורו. הוא

 

יואל אליצור: קול קורא: בחירות לוועדות המקצועיות ולוועדת תלונות

‏‏בעקבות אישור המועצה של נהלים לבחירת חברים לוועדות מקצועיות המיישמים עקרונות של שקיפות, ייצוגיות ומנהל תקין (ראה בלוג קודם המציג את הנהלים החדשים), מועצת הפסיכולוגים יוצאת עם קול קורא להגשת מועמדות לוועדות המקצועיות ולוועדת תלונות. בשנה האחרונה הסתי

 

מריאנה גייטיני: סבתי וישו - עתידה של אשליה?

סבתי, עליה השלום, הייתה נוצרייה אדוקה. היא אהבה את ישו. האהבה שהתקיימה ביניהם לא דמתה לשום דבר אחר. היה בה תמהיל מדויק של ארוטיקה, אשמה, כמיהה והערצה. כילדה נסעתי לבקר אותה פעם בשנה, למדינה הרחוקה והקרה ההיא. בערך עד הגיעי לגיל שתיים עשרה דמויות ישו

 

שרה איוניר: חלומות לא שווא ידברו או הדגים זורמים בנהר הגדול

לואנג פראבנג - לאוס שום דבר לא הכין אותי לכך שהחלום שחלמתי ערב נסיעתי, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, יתממש בפשט הכי פשוט שלו. ומעשה שהיה כך היה: עדיין בחצר הביתית, בטריטוריה הישראלית של מטוס אל על, בין ישראל לסין, התחלתי לחוש כאבים חזקים בחזה משמאל. אב

 

פרופ. עמיה ליבליך: קצת באיחור – רצח רבין, זיכרון והיסטוריה

כשאני עוסקת בתירפיית הגשטאלט במסגרות להכשרת סטודנטים לפסיכולוגיה, אני מדגישה כמובן את חשיבות ה"כאן ועכשיו", העיקרון היסודי של גישה זו, ושל הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית, ממנה צמחה. אל תעסוק ב"מדוע" אלא ב"איך" אני מלמדת, למד לשהות בהווה, שהוא הזמן

 

עמית פכלר: מיומנו של פסיכובלוג

יום א: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, בדקתי כמה כניסות היו מאז הלילה. עליה של 2 כניסות. אם לא כוללים את הכניסה שלי, זה רק 1. מילא, זה רק לילה אחד, בטח כולם יפתחו היום בשעות העבודה. יום ב: קמתי, התרחצתי, בדקתי כמה כניסות, התלבשתי. 3 כניסות נוספות. טוב, זה