לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
 
המשפחה והחג

המשפחה והחג

פרופ. ח'אולה אבו-בקר | 2/12/2009 | הרשמו כמנויים

המשפחה והחג

ימים אלו הם ימי חג הקורבן (עיד אלאדחה) שידוע גם בכינוי "החג הגדול" (אלעיד אלכביר) כתיאור לחשיבות שלו וגם לאורך שלו. מבחינה דתית ישנם שני חגים מרכזיים למוסלמים "חג אלפטר" שמשמעותו החג ששובר את הצום והוא בא מיד לאחר חודש רמדאן, חודש הצום. אורך חג זה הוא 3 ימים. ובמרחק של חודשיים ועשרה ימים מגיע חג הקורבן, שבו מוסלמים מכל העולם מקיימים את מצוות העלייה לרגל. אורך חג זה הוא 5 ימים כולל ערב החג.

המסורת הערבית המוסלמית מדגישה שביום הראשון של החג, בנים יחד עם נשותיהם וילדיהם מתאספים בבית ההורים של הבעל לארוחת חג משותפת. לאחר מכן, כל הגברים במשפחה הולכים לבקר את אחיותיהן ובנותיהן הנשואות המפוזרות בכל רחבי המדינה. במשפחות מרובות ילדים עורכים לפעמים שמונה ביקורי בזק או יותר לבנותיהם ביום הראשון של החג. ביקור הפטריארך (אבות, אחים, דודים) לבנות המשפחה הנשואות נקרא "הידוק קשר הרחם" (צילת אלרחם) והוא מצווה חשובה מאד באסלאם. מבחינה חברתית, שמירה על מנהג זה מצביעה על המשך התמיכה (משפחתית, רגשית, חברתית, כלכלית) של משפחת המוצא באישה. ביקורים אלו משמשים גם כ'ניעור' לגברים אלימים ומשפחותיהם באמצעות ההפגנה של מספר הגברים המבקרים ביחד בבית האישה.

הבנות הנשואות, יחד עם בעליהן וילדיהן מגיעים לביקור אצל משפחת המוצא שלהן ביום השני של החג. לפעמים, זו ההזדמנות הקבועה של נשים לא נייעות לבקר ולהדק את הקשר של ילדיהן עם משפחת המוצא שלהן.

ההיערכות בימי החג במשפחה המורחבת שלי, מי חוגג ועם מי ומתי, היא תמונה המלמדת על התפתחות המשפחה לדורותיה, התפתחות הקשרים בתוכה, ומצביעה על טיב הקשר בין הנשמות הפועלות בימי חול.

הודות לאמא שלי, בבית הורי הסמלים של החג היו ברורים ומוחשיים, בזמן שבמשפחות אחרות הדבר לא היה ברור מאליו. בילדותינו לא היתה לאבי משפחה בארץ כי כולם גרו בגדה המערבית. על כן, היום הראשון של החג הודגש באופן מיוחד בסימן של האסיפה של ההורים והילדים. גם כאשר כל אחת ואחד מאיתנו התחתנו והקמנו משפחות והבאנו ילדים לעולם, המשכנו לחגוג את היום הראשון בביתם של ההורים שלי. דבר זה לא היה שגור או מובן מאליו, כי כאמור, בנות נשואות אמורות לחגוג בבית המשפחה של הבעלים. הטכסים אשר התפתחו בבית הורי גברו על המנהגים והמסורת מסביב וסימנו סוג של "מודרנה אשר מדגישה את המשפחה הגרעינית". ההשפעה של הדומיננטיות של בית הורי המשיכה והנכדים הראשונים אשר התחתנו והקימו משפחות גם הם הצטרפו לחגיגה של היום הראשון בבית הורי.


- פרסומת -

בשנים האחרונות, המשפחה התרחבה, אבי נפטר, והמנהג הפרטי של בית הורי הפך להיות בעייתי במיוחד כאשר הנכדות במשפחה התחתנו עם בעלים אשר הוריהם גרים מחוץ לעיר שלנו. כל חבר במשפחה הגרעינית הפך למקושר למספר משפחות נוספות, משמע, שהיו לו מחויבויות שונות ומגוונות ביום הראשון של החג. באופן מאד פרדוקסאלי ומעניין,המחויבויות אשר עלו כלפי הנכדות, בעצמן נציגות מובהקות של המודרנה, גרמו להחייאה מחדש של המנהגים בנוסח המסורתי שלהם: בעליהן רצו לחגוג בבית הוריהם, והוריהן רצו לבקר אותן ביום הראשון של החג בכדי להעצים את מעמדן בקרב משפחות בעליהן. כך, המפגש המובן מאליו ביום הראשון של החג הפך לנושא לשיחה, לפעמים נושא לויכוח, לתסכול, לבכי, למבחן ללויאליות ואף למדד לדימוי העצמי וליכולת ההשפעה של בני זוג. המתח התחיל לפני שלוש שנים על סוגיה זו בין אמי וילדיה בעקבות השאלה "מי חוגג ועם מי ומתי". הקושי המרכזי היה לקבוע "אצל מי נפגשים ביום הראשון". באותה תקופה שני חגים היו מתוחים ומתסכלים מאד. לא היה ברור מי מגיע ומתי אחרים מגיעים ולמה הם לא מגיעים. אמי התחילה להתאבל על אובדן שליטתה על המשפחה המורחבת שלה. הדבר עלה בבריאותה הנפשית וסימני הדיכאון לא אחרו להופיע.

לאחר ויכוחים ותסכולים רבים במשך שנתיים ובמהלך ארבע חגים מתוחים (קרוב לשלושים שעות שיחה/ויכוח בהרכבים מגוונים), הגענו למשוואה פשוטה ומורכבת בו זמנית, משוואה ששילבה בין אימוץ המסורת הכללית ובין שימור המנהג הפרטי של בית הורי: ביום הראשון כל אחד חוגג עם המשפחה הגרעינית שלו (הורים וילדיהם) וביום השני עם המשפחה המורחבת. ביום השני מגיעים כל הבנים והבנות, בני זוגם, בניהם ובנותיהם הנשואים ובני זוגם וכל הילדים הרווקים. סך הכל מתאספים כ 35 איש בבית הקטן של אמי. הגברים עוסקים בהכנת הבשר והנשים עוסקות בהכנת הסלטים, משחזרים את האבולוציה של חלוקת העבודה המגדרית, את המסורת, את המנהג הפרטי המתחדש, ואת האהבה המסורתית שלהם לבנותיהן המודרניות.

למרות הקושי הלוגיסטי, כולם טורחים להגיע. למעשה, זו המסגרת כמעט היחידה שבה כל הנכדים יכולים להיפגש, לפתח קשרים בניהם כאנשים בגירים, ולהכיר לעומק את בני הזוג "הזרים". בגלל שני החגים, מפגש זה נערך באופן קבוע פעמים בשנה בנוסף לחתונות של המשפחה הנערכות מדי מספר שנים.

החגיגה בשבוע שעבר היתה נעימה וחמה מאד וללא מתחים לאחר שאימי קיבלה על עצמה לדחות את החשיבות של הקשר המתקיים דרכה ליום השני של החג במקום היום הראשון של החג.

אמי, אישה דומיננטית מאד בת 73, פיקחה על המפגש וטיפחה אותו וייחלה לפגישה נוספת בחג הבא -אינשאללה.

השנה התווסף למנהג המשפחתי הפרטי הקמת רשת משפחתית באמצעות ה facebook. כל הנכדים (יחד איתי) נמצאים בקבוצה של קרובי משפחה. עוד סיממן מעניין של שילוב בין מודרנה ומסורת.

להתראות,


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: התפתחות, משפחה, טיפול משפחתי, מצבי קונפליקט, פסיכולוגיה רב תרבותית, גישה נרטיבית
קותי סמט
קותי סמט
פסיכולוג
ירושלים וסביבותיה
סמדר כרמי
סמדר כרמי
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
חיפה והכרמל, עפולה והסביבה, יקנעם והסביבה
טליה בורשטין
טליה בורשטין
חברה ביה"ת
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
קרן הירשפלד
קרן הירשפלד
יועצת חינוכית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), חולון והסביבה
ליבנה כץ
ליבנה כץ
פסיכולוגית
מורשה לעסוק בהיפנוזה
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
רחל פצ'ניק פומפס
רחל פצ'ניק פומפס
מטפלת זוגית ומשפחתית
אונליין (טיפול מרחוק), פתח תקוה והסביבה, רמת גן והסביבה

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

זיו אפרתיזיו אפרתי16/12/2010

צילת אל רחם. מקסים!תודה רבה על ששיתפת בשיעור זה.

Yigal Ben HaimYigal Ben Haim3/1/2010

מידע חשוב. היה לי חשוב לדעת על החג והמסורת.יגאל בן חיים

סימה מנורסימה מנור2/1/2010

תודה על התיאור המרתק. מזכיר לי דיונים במשפחות יהודיות על התכנסות בראש השנה ובעיקר בליל הסדר בפסח.
כשהייתי ילדה, לא היתה להורי מכונית, ובפעם היחידה שיצאנו מהבית לדודים שלי בפסח,
נשארנו שם גם למחרת.
המשפחה מורחבת שאת מתארת מעוררת בי גם קנאה, כי לי לא היו סבא וסבתא. נרצחו בפולין.

אילנה סיוןאילנה סיון3/12/2009

מעניין, מרענן ומעורר מחשבה - תודה!. היה לי מאד מעניין ומהנה לקרוא תאור של ההיבט המשפחתי של עיד אל אדחה, חג הקורבן. מאלף לגלות, עד כמה במדינה רב-תרבותית זו אנו, היהודים, לא יודעים כמעט דבר על חגי הדתות האחרות, ובמיוחד על החגים המוסלמיים. אפילו ביומן הדו-לשוני, עברי וערבי ( של "יד ביד"), שבו אני משתמשת, מתמקד התאור הקצר של החג בהיבט של הקורבנות שמעלים. לכן אני מודה לח'אולה אבו-בקר על שאפשרה לנו, בנימה אישית ומעניינת, ללמוד על ההיבטים המשפחתיים של החג. בברכה, אילנה סיון