גרגרי הרימון
רות נצר | 23/12/2018 | הרשמו כמנויים
איש באמצע החיים סיפר לי שהוריו עזבו את הקבוץ כשהוא היה בן ארבע ואין לו זכרונות משם אלא זכרון אחד, בו הוא יושב על המרפסת של החדר של הוריו ואוכל גרגרי רימון מצלחת אדומה.
אז נזכרתי בספור המיתולוגי על פרספונה שנחטפה מאמה על ידי הדס אל השאול, ובסופו של דבר הושג הסכם לפיו חצי שנה תהיה עם אמה וחצי שנה תשוב לבעלה בשאול, כי הדס נתן לה לאכול גרגרי רימון ומי שאכל בשאול גרגרי רימון חייב לשוב אליו.
אני מספרת לאיש את הספור הזה, ואומרת לו שגם הוא אכל מגרגרי הרימון לכן הוא חייב לשוב להכיר את אותה תקופה שהייתה משמעותית בחיי הוריו, והיא התשתית לחייו.
לראשונה אני תוהה מה משמעות הספור הזה ומה הקשר בין גרגרי הרימון לממלכת השאול. הרימון מסמל תמיד את השפע והפריון האדום והמדמם של עולם המעמקים הלא-מודע. לאכול מגרגרי הרימון בשאול משמעו לשייך עצמך אל הלא מודע. מי שכבר היה בעולם המעמקים הלא-מודע וחווה את איכויותיו לא יוכל שלא לשוב אל המעמקים, גם אם נחטף לשם בעל כורחו, כמו פרספונה.
אם הזנת עצמך בעולם המעמקים עם כל קשייו ואיכויותיו הוא כבר מוטבע בך.
לראשונה אני מבינה את המשמעות של אכילת גרגרי הרימון בעולמו של הדס.
ומבינה שאני עצמי אכלתי מגרגרי הרימון של הדס, שהם ספורי המיתולוגיה ולכן לא אוכל שלא לשוב אליהם שוב ושוב.