שלום | שי-לי

חברי הקהילה | 29/10/2018 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

תחומה בגבולות

מקופלת בכאב,

מתאמצת לא לראות,

להביט בך ,

להראות.

שכבות של הגנה,

כאב של שורשים,

שנים של שתיקה,

ומסכה כבר נשחקה.

-------

היום,

מביטה בך ילדה,

נוגעת בי,

בליבי,

ייסורים של לידה.

מפגש עמוס דמעות,

על ספסל עץ מתקלף,

בשקט נמסות דמויות,

ושורקות הרוחות

בבכי משתנק,

מתקרבת,

מרימה כתף שמוטה,

מנגבת עין שבכתה,

מביטה

אל הילדה שבי

שמחתה,

וחכתה.

מתכופפת אלייך,

לוחשת נשיקה,

ובמרקם של הדממה הזו,

דורכת על השתיקה.

מקלפת בעדינות שכבות,

הפעם לא של בגדים,

מחבקת שאלות יתומות

ומסיטה את האשמה לצדדים.

מבטינו מצטלבים ,

והמבט מוכר,

זאת אני,

אני זו את ,

ופתאום כבר לא קר.

עוטפת אותך בחום,

מסירה תלתל זהוב שכיסה

וספק שכרסם געגוע,

כמו פצע שמגליד,

ממיסה.

אני קמה

עומדת בטוחה,

ביד אחת משחררת נוף עתיק

וביד השנייה,

משרטטת את העתיד.

הגעתי עד הלום

אני 

מנפנפת לך סוד,

שלום.