פוליטיקה

ד"ר עפר גרוזברד | 15/1/2010 | הרשמו כמנויים

אז הפעם קצת על פוליטיקה.

אולי מקום טוב להתחיל בו זה הסיפור הטורקי. סגן שר החוץ דני איילון השפיל את השגריר הטורקי בישראל בשיטות שמתאימות לחברות קולקטיביות שבהן עניין הכבוד הוא שאלה של חיים ומוות. הוא נתן לו לשבת על כורסא נמוכה יותר, לא לחץ את ידו וכו'. לבסוף ישראל נאלצה להתנצל. אומרת לי תלמידה קווקזית שלי שתורמת לא מעט לשיעורים בקורס "רב תרבותיות" שבסוף במקום שהמוקד של העניין יהיה העובדה שהטורקים משדרים סרט הגובל באנטישמיות אנו יצאנו לא בסדר.

בני החברה המודרנית - אינדיבידואלית של המערב לא תמיד מבינים שלא משפילים בן חברה קולקטיבית בשום מקרה ובשום מצב. זאת משום שלבן החברה הקולקטיבית הניזון רגשית מן הקבוצה ופחות ממקורות פנימיים של מימוש עצמי וכו' אין דרך להיחלץ מתחושות אלה. כך נאמר ביהדות "המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דם". אם נתבונן ביחסים של מנהיגים ערבים בינם לבין עצמם לעיתים רחוקות ביותר נראה מעשה של השפלה של האחד ביחס לאחר.

כיצד בעצם רואים בני החברה המסורתית-קולקטיבית את בני החברה המודרנית? הם מביטים עלינו ולעיתים אומרים הם אמיצים - אומרים כל העולה על דעתם. אצלנו לא עושים דברים כאלה. אבל גם אגוצנטרים - חושבים רק על עצמם. ואילו בני החברה המודרנית נוטים לראות את בני החברה המסורתית כתלותיים בהיבטים רבים אבל גם חמים ומכניסי אורחים. בהקשר זה חשוב להבין שהקשר עם אנשים שלא עברו תהליך נפרדות כמקובל במערב חייב להיות חם וקרוב משום שהאלטרנטיבה השניה היא מלחמה. זה קשר שצריך להיות מוזן באופן קבוע בהשקעה רגשית ואינו יכול להיות קשר פורמלי חוזי. בזמנו העברתי סמינריון רב תרבותי במכללת אורנים שבו שדכתי זוגות של סטודנטיות ערביה ויהודיה והם יצאו למסע בין תרבותי שנמשך לאורך כל השנה. ההנחייה היתה להיפגש פעם בשבוע למשך שעה ולעשות בה מה שהבנות רוצות (בדרך כלל שתו קפה ושוחחו). בפגישות בכיתה היינו דנים בקשרים שנוצרו ביניהם ובתהליכים שעברו. זה היה מרתק.

מחפשים תכנית ליום כיף?
פליטה פרוידיאנית - מרתון הסטנדאפ של הפסיכולוגיה, מגיעים אליכם עם מופע משמח, מצחיק ולא מאוזן נפשית!

אחת היהודיות מרקע מערבי הטיבה לתאר זאת כשאמרה שאין לה כבר כוח לכל ההשקעה הרגשית הזאת בקשר. היא רצתה לפתוח את היומן ולקבוע פגישה וזהו. ואילו חברתה הערבייה הייתה מכוונת לקשר המכיל התחייבות רגשית הרבה יותר גדולה. הרבה סיפורים יפים עלו במפגשים אלה אבל בהקשר הפוליטי שבו התחלנו מה שאנו חייבים להבין זה שכל הצהרה פוליטית שלנו נשמעת על ידי אנשים שחושבים מאוד אחרת מאתנו בני המערב. למשל, בחברות מסורתיות אין אמפתיה שהיא עמדה הדורשת נפרדות. תחת זאת יש הזדהות. פעם טרחתי שיעור שלם להסביר לקבוצה של תלמידים מרקע קולקטיבי מה זה אמפתיה. לבסוף קמה סטודנטית אחת ואמרה לי "אבל אצלנו אין דבר כזה". להבין אך לא בהכרח להסכים נשמע לה מאוד מוזר. וכשאנו אומרים למטופל מרקע קולקטיבי בקליניקה שאנו מבינים אותו זה יכול לגרום ללא מעט חוסר הבנה מצידו כשהוא לא מבין אם אנו אתו או נגדו.

ומילה אחרונה לערב שישי זה על כבוד שבו התחלנו. המצרים מקיימיים עדיין כל שנה את מצעד אוקטובר שבו הם חוגגים את נצחונם במלחמה שאנו קוראים לה מלחמת יום כיפור. השלום אתנו לא יכול להתקיים בלי תחושה שלהם שכבודם הושב.

שבת שלום

עפר