המודרכת

נורית ענבר-וייס | 23/1/2018 | הרשמו כמנויים

[סרט ירושלמי בניחוח צרפתי]

תקציר מתוך תכניָית פסטיבל הקולנוע ירושלים, יולי 2018

חורף. ירושלים. איתן הוא פסיכואנליטיקאי ותיק ומעט שחוק. המטופלים שלו הם ברובם אנשים מבוססים הנמצאים באנליזה כבר זמן רב. כשמתפנה לו שעה שבועית הוא שוקל להשאיר אותה פנויה, אך מוצא את עצמו נעתר לבקשתה של גליה, פסיכולוגית כבת 40 הפונה לקבל ממנו הדרכה בפסיכותרפיה.

במשך חודשים ארוכים, חלל הקליניקה של איתן מתמלא בסיפורי טיפול מפורטים, דחוסים, מלאי חיים ודרמטיים אודות המטופלים של גליה, כל אחד מהם אדם פצוע בדרכו. אחד הסיפורים הבולטים הוא סיפור הטיפול בנטע, נערה בעלת עודף משקל גדול שאִמה עזבה את הבית, והיא סותמת את החור בנפשה באמצעות אכילה.

איתן נהנה מההדרכה. הוא חש חיבור לגליה, עניין בטיפולים שלה, וחווה את עצמו כמדריך טוב שמצליח לסייע לה. גליה היא מודרכת שמפגינה אמפתיה רבה למטופליה ותובנות עמוקות לגביהם, אך לעתים קרובות היא מופתעת או חשה חוסר הבנה נוכח תפניות בטיפולים ובחיי המטופלים. אף כי היא נמנעת משיחה על חייה האישיים, ההומור הדק שלה והכנות שבה היא מביאה את עצמה כמטפלת שובים את לבו.

ואז מגיע גילוי מפתיע: בשיחת אקראי עם מאיר חברו, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי שבו גליה עשתה את ההתמחות בפסיכולוגיה, מתברר לאיתן שגליה מעולם לא סיימה את ההתמחות, לאחר שהתמוטטה במהלך השנה הראשונה ואושפזה באותו בית-חולים פסיכיאטרי עצמו. עבודת בילוש קצרה מגלה לו שגליה עובדת למחייתה כשוזרת זרים בחנות פרחים ואינה עוסקת בטיפול אפילו שעה אחת בשבוע.

הגילוי נחווה כסטירת לחי. איתן זועם וחש מרומה. האם היא נוקמת בו כנציג הממסד הפסיכולוגי שבגד בה? הוא שוקל להגיש נגדה תביעה או תלונה, אך בעצם לא ברור שיש לו עילה. איתן תוהה מה מניע את גליה. הוא נחוש בדעתו לגלות זאת ומשהה את העימות אִתה.

בהמשך, תחושת בטן עמומה מניעה את איתן לחפש בגוגל מטבע לשון אידיוסינקרטי של גליה: "השריטה האינסופית". לתדהמתו הוא מגלה שלמעשה היא כותבת, תחת שם בדוי, רומן מקוון שגיבוריו הם לא אחרים מאשר המטופלים הדמיוניים שלה. האם היא משתמשת בהדרכה על מנת להעמיק את ההיכרות עם הדמויות שלה, מניעיהן וצורכיהן? ואם כן, האם זהו שימוש מגונה, ניצול לרעה של רצונו הטוב של איתן?

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מאיר מלבה את כעסו של איתן ודוחף אותו להתעמת עם גליה. ואולם, איתן דוחה את העימות שוב ושוב. בתקופה זו נראה כי גליה שוקעת בדיכאון ובמקביל עולים תכנים של ייאוש וחידלון בטיפולים המובאים להדרכה, ובעיקר בטיפול של נטע. איתן מגלה בדאגה שגם כתיבת הרומן נפסקה ללא הסבר, למורת רוחם של הקוראים המנויים על הבלוג שלה.

לאחר היעדרות של מספר שבועות מפגישות ההדרכה, גליה מגיעה לפגישה כשהיא נראית מדוכאת מאד, שפופה וחסרת אנרגיה, ואומרת שמיואשת מהסיכוי לעזור למטופלים שלה. היא עצמה עוברת תקופה קשה ושוקלת לסגור את הקליניקה. איתן מוצא את עצמו מגיב להודעה זו באופן שמפתיע אפילו אותו...

***

[את הטקסט הלא מוגמר הזה, מז'אנר לא מוגדר, כתבתי לפני כמה שנים. לאחרונה מצאתי אותו וגיליתי שהוא עדיין לוכד את דמיוני ומסקרן אותי. עד שאחליט מה לעשות אתו - אם בכלל - אני אוזרת אומץ לשתף את קוראי הבלוג].