שגרה | אביגיל וענונו

אנונימית5/12/2017

זו לא הכתיבה הראשונה שלך ובה לא ברור למי את פונה. את כמטפלת, שכותבת כאן עם שם פרטי מלא, לפי דעתי לא היית מפרסמת את עצמך בצורה מבישה כזו. לא סביר בעיני שכתבת על עצמך שאת מלאת אימה, כועסת או נאלצת לוותר.
ולכן לי נראה שאת מנסה להעביר מסר לאדם אחד או לקוראים רבים, מבלי לכתוב על מי בדיוק את מדברת, ולנו הקוראים נשאר להשלים למי את פונה ועל מי ולמה את כותבת את השירה המקוטעת והמבולבלת הזו. (שחוזרת על עצמה בסגנונה החסר בדומה לשירה הקודמת שלך: "לתת לזה למות", "פוסט טראומה", "נפש" ו"את").

אני התחברתי יותר לסגנון הכתיבה של רחל שמדבר על עצמו בגוף ראשון (בשיר "רק על עצמי") ופחות מביע התפלספויות תאורטיות בסגנון רגשי אישי לכאורה.