לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מחשבות על סופיות האדם | סיון פלג

מחשבות על סופיות האדם | סיון פלג

חברי הקהילה | 21/1/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אדם מתקלף, מתכלה. זה לא קורה בין לילה. השנים עובדות בנחישות לפרזו מכוחו. תחילה התקלף רק ממעילו. היה זה שינוי קטן... ונסבל. קטנותו נועדה להתל בצופיו ולהעביר תחת הרדאר את הטרגדיה העתידית. אותו המעיל הרשמי של קצין ביטחון, כחול כמו לילה שקט, מנופח ועטור פרווה בצווארונו, כראוי לתפקיד השומר, הונח עכשיו בארון למזכרת מפעל חייו. אח"כ השיל ממשקלו, את הכרס השמחה, הקופצת למשמע בדיחה טובה או סיפור על מעללי אהוביו. בשר הלחיים הבריאות, האדומות, כפות ידיו החזקות, המגוננות, הבונות רהיטי עץ בשעות פנאי... המניפות אותה אל מעל ראשו, באוויר. כל אלו הצטמקו ועזבוהו ונותר עימו רק מעט בשר על השלד. אחריהם התמוססו זיכרונותיו. חוויותיו חמקו ממנו בין הסינפסות... גם טון דיבורו היציב, הבטוח, נקרא לחזור אל ליבת גופו ומשם הדהד חלושות. לעיתים ברעד.
אחרון עזב אותו – צחוקו. חוש ההומור שהיה למגן נפשו כל השנים. בדיחות הדעת שהסיתה את הקשב ממכאוביו. כאילו סירב ההומור להמשיך לסייע בפשע ההכחשה ונמלט מזירת האירוע. רק את מבטו הצהוב היה לו עכשיו, חם ומקרב תוך בגידה במבע פיו הכעוס. העיניים הטובות שהסגירו את נשמתו בכל פעם. זה מה שנותר עכשיו.
כשיבוא המוות וישאל לזהותו. "אדם", יאמר. לא יותר מכך. הוא לא יציין את שמו, שהיה שגור ואהוב בפי מכריו. לא ידבר על אישיותו רבת השבילים, לא יספר את קורות חייו מלאי האושר והכאב. גם לא יתאר בצניעות את כל שהעניקה הווייתו לילדיו.

ציור של המעיל

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא:
רן רון
רן רון
פסיכולוג/ית
עפולה והסביבה, נצרת והסביבה, יקנעם והסביבה
דנה מרואלי
דנה מרואלי
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
רחובות והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), חולון והסביבה
ד"ר רן ליטמן
ד"ר רן ליטמן
פסיכולוג
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
קותי סמט
קותי סמט
פסיכולוג
ירושלים וסביבותיה
דולב אבני
דולב אבני
פסיכולוג/ית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
יעקב שפר
יעקב שפר
עובד סוציאלי

עוד בבלוג של חברי הקהילה

שוב הנעליים האלה בסלון. תמיד נעליים בסלון. מה כל כך קשה, מה?! היא אספה אותן בהפגנתיות. מרפקיה שולחים...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

דנה שניצר משיחדנה שניצר משיח3/6/2018

מרגש ומדוייק. מדוייק, מרגש ונוגע ללב. כמי שעובדת הרבה (גם) עם הגיל השלישי ומלווה לעתים מטופלים אל מותם (לעתים הפיזי ולעתים עד לשלב דמנטי שבו כבר אינם מסוגלים להיתרם מטיפול שיחתי) מזדהה מאוד.

סיון פלג לויסיון פלג לוי30/1/2017

תודה תמי ואלעזר.. מרגש לדעת שהטקסט נוגע ומעורר רגש...

אלעזר פרקלאלעזר פרקל29/1/2017

ואהווווו. כתיבה מדהימה, מצמרר אומנם אך באיזו שהוא אופן גם מענג...

תמי יגוריתמי יגורי29/1/2017

הספד לאב, עמוק ונוגע [ל"ת].

סיון פלג לויסיון פלג לוי24/1/2017

תודה ציון. אכן קיים בטקסט הרהור אקזיסטנציאליסטי (שנובע מהצורך להתמודד עם הנושא, סוג של "טיפול חשיפה")
היה לי מעניין לגלות שקיימים "מפגשי קפה-מוות". נשמע אמיץ.

ציון בודאיציון בודאי23/1/2017

לקבור אותו עם גרבים.
כשיבוא המוות וישאל לזהותו. "אדם", יאמר. לא יותר מכך.

סיון, ציטוט זה מתוך דבריך. פילוסופיית חיים-מוות גלומה בו. חסרת לנו בתשע"ה במפגשי "קפה מוות" עם עמיה ליבליך. העלינו כל השנה קשת עניינים אך לא נגענו בסוגיית השוויון. ציטוט זה מהדהד את הסיפור על הגביר שבצוואתו ביקש לקוברו עם גרביו...

רעיון אפשרי לסיפור (בנושא השוויון):
שדה קטל גנרלים וחיילים של דיביזיה שנכנסה למארב מוות בהובלת גנרל שפוגש במותו חייל בן 20...
הייתי קורא לדו-שיח הזה בין גנרל לקורפרל (מתוך סיפורו של ירוסלב האשק): "בלי הצדעה". אלא שכואב לי להרוג את שוויק.
כאב שימנע ממני עוד סיפור בהמשך לקודמיו...



ציון בודאי