פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
שירי אשה ליום האשה

שירי אשה ליום האשה

רות נצר | 3/3/2016 | הרשמו כמנויים

לקראת יום האשה הנחוג בחודש מרץ, הנה מספר שירים מתוך ספר שירי: אשה – שירים ורישומים ( כרמל, 2003). בשירים הראשונים יש גוון של מצוקה נשית אופיינית, והשיר האחרון מביא את מלוא הכוח הנשי של אדונית העולם.


אִשָּׁה מוּלָטִית


אִשָּׁה מוּלָטִית כִּבְדַת יְרֵכַיִם
עוֹטָה מִטְפַּחַת קָצִיר יָרֹק
עֵינֵי הָעַרְמוֹן שֶׁלָּהּ עוֹטְפוֹת שָׂדֶה.

זִמְּרָה מָרָה בַּחֲלַל הָאוֹטוֹבּוּס
מַכָּה בַּצְּלָעוֹת.
בַּפֶּה פּוֹשֶׂה רֹק מָתוֹק.

אֲחוֹתֵנוּ אַתְּ.
אֲחוֹתֵנוּ –

קוֹרֵא הַבֶּכִי
שֶׁל יָדַיִם מְפֻסָּלוֹת
בְּחֵיק אִשָּׁה
עוֹטָה מִטְפַּחַת קָצִיר יָרֹק


אֲנִי יְכוֹלָה


אֲנִי יְכוֹלָה לִנְסֹעַ לְבַד לְמֶרְחַקִּים קְצָרִים
לָרוּץ לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים לִצְמֹחַ לְבַד
לָנוּעַ לְבַד בְּתוֹךְ כַּדּוּרִיּוֹת הַדָּם לָנוּעַ עִם הֶעָלֶה
עִם פְּלוּמַת צִפּוֹר לְהַקְשִׁיב לְשָׁרְשֵׁי עֵצִים לְהִשָּׁאֵב
לְבַד בַּמִּנְהָרָה לִזְחֹל לְבַד לִשְׁמֹעַ
אֶת הַתּוֹלָעִים וְקוֹל הַחֲגָבִים הַבִּלְתִּי נִשְׁמָע שֶׁמְּכַסֶּה
כְּמוֹ מַיִם אֶת אָזְנַי בְּצִלְצוּלֵי דּוּמִיָּה

אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת חוֹלָה לְבַד לְהִפָּצַע לְבַד לִפֹּל לְבַד
לְבַד לְפַחֵד לְקַנֵּא לִטְעוֹת
לְהִכָּשֵׁל לִהְיוֹת צוֹדֶקֶת לְבַדִּי –

לְבַד לִרְאוֹת אֶת צֶבַע הַגַּחְלִילִיּוֹת
לָדַעַת הַכֹּל לְוַתֵּר עַל הַכֹּל לֶאֱהֹב הַכֹּל. כִּבְיָכוֹל


גִּהוּץ


לְגַהֵץ מִכְנָסַיִם לְגַהֵץ חֻלְצָה לְגַהֵץ
וִילָאוֹת לְגַהֵץ שִׂמְלָה לְגַהֵץ אַשְׁמָה
לְגַהֵץ זִכְרוֹנוֹת לְגַהֵץ נָקִי כְּכָל הָאֶפְשָׁר
לְגַהֵץ בִּמְדֻיָּק אֶת הָאִי־אֶפְשָׁר
מַה שֶּׁאֶפְשָׁר
מַה שֶּׁהֻפְשַׁר מַה שֶּׁנִּכַּר
שֶׁזָּקוּק מִכְּבָר
לְגִהוּץ
לְכִוּוּץ
לְנִפּוּץ


צְלוּבָה


הַאִם אֵינְךָ רוֹאֶה אֶת הַצָּלוּב
בֵּין עֵינֶיהָ?
אִישׁוֹנֶיהָ הֵם מַסְמְרֵי יָדָיו
נְחִירֶיהָ כַּפּוֹת רַגְלָיו
פִּיהָ הָאָדֹם מֵקִיא
אֶת דַּם פְּצָעָיו –

הַפֶּצַע שֶׁהָאִשָּׁה הַנִּצְחִית
נוֹשֵׂאת
כְּשֶׁהִיא מַבִּיטָה
בִּבְנָהּ הָאֱלֹהִי


כִּפָּה אֲדֻמָּה


כֶּתֶם דָּם בְּפִיו שֶׁל הַזְּאֵב.
פִּסּוֹת הָעוֹר הַחֲלָבִי שֶׁל גּוּפָהּ יַקְסִימוּ אוֹתוֹ
אַחַר כָּךְ יָקִיא אֶת הַמְיֻתָּר – שִׂמְלָה, כִּפָּה, נַעֲלַיִם.
אַחַר כָּךְ יַאֲשִׁים אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁהִטְרִיפָה אוֹתוֹ
פִּתְּתָה אוֹתוֹ לִהְיוֹת זְאֵב יְעָרוֹת.
הוּא חָשַׁב שֶׁכִּפָּה אֲדֻמָּה תֶּעֱרַב לְחִכּוֹ. הוּא טָעָה.
הוּא מִתְנַצֵּל עַכְשָׁו. הוּא טָעָה בַּכְּתֹבֶת.
הוּא מִתְנַצֵּל.

*
אֲנִי הַיַּלְדָּה שֶׁאֵין לָהּ שֵׁם.
הָאַגָּדָה חָבְשָׁה לְרֹאשִׁי כִּפָּה אֲדֻמָּה
כְּדֵי שֶׁאֵצֵא
לַיַּעַר לְפַתּוֹת זְאֵבִים.

אֲנִי הַשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה.
אֲנִי הָאַגָּסִים הַצְּהֻבִּים
שֶׁאָבִיא לְסַבְתָּא הַתְּמִימָה.
אֲנִי הַיַּלְדָּה הַנְּטוּשָׁה.

אֲנִי הַכָּחֹל הַמִּתְבּוֹנֵן שֶׁל הַשָּׁמַיִם.
הַיָּרֹק הַמִּתְרוֹנֵן שֶׁל הַיַּעַר הָרַע.
פַּרְוָה חוּמָה שֶׁל זְאֵב רָעֵב–

עַיִן פְּעוּרָה
אֹזֶן לְטוּשָׁה
הַפֶּה הַנּוֹרָא


חִסּוּל


אֵיךְ שֶׁלֹּא הֵעֵזָּה לְסַפֵּר שֶׁקָּנְתָה לְעַצְמָהּ נַעֲלַיִם
שֶׁכָּל כָּךְ רָצְתָה. הִמְצִיאָה קָטָלוֹג שֶׁל סִפּוּרִים
כְּמוֹ מְכִירָה זוֹלָה אוֹ
מִמִּי קִבְּלָה אוֹתָם מַתָּנָה

חָשְׁשָׁה שֶׁקּוֹלָהּ יִבְגֹּד בָּהּ –
(לָמָּה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה לָתֵת לָהּ מַתָּנָה
לָמָּה שֶׁיִּמְכְּרוּ נַעֲלַיִם כָּל כָּךְ בְּזוֹל)

הֶחְבִּיאָה עָמֹק בַּגָּרוֹן.
נְפוּלָה מְיֻסֶּרֶת כְּאִלּוּ חָטְאָה.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם –
כָּל זֶה בִּשְׁבִיל מָה?


לֹא רֶדֶת נְשִׁיָּה


לֹא רֶדֶת נְשִׁיָּה אִשָּׁה לֹא מְכֻסָּה לֹא מַחֲשָׁה תְּהִי –
לֹא קָשָׁה תְּהִי לֹא מְכֻשָּׁפָה כִּי נְשׁוּפָה תְּהִי לֹא נְזוּפָה
כִּי שׁוֹאֵפָה תְּהִי לֹא שְׁתִיקָתָהּ תְּהִי לֹא מְהֻסָּה
לֹא מְאוּסָה לֹא רְדוּפָה לֹא נְדוּפָה אִשָּׁה לֹא אֲשֵׁמָה
נְשָׁמָה תְּהִי אִשָּׁה לֹא מָשָׁה מִגּוּפָהּ


אֲדוֹנִית


אַתְּ, מִי אַתְּ, הַגּוּף הָרוֹבֵץ בַּגּוּף
אַתְּ תְּנוּעַת הַדָּם, עַצְמוֹת הָאֲדָמָה, אֲדוֹנִית דְּמָמָה
בְּגוּפֵךְ שִׁבֳּלִים, שִׁקְמִים, שָׁרְשֵׁי הַבַּיִת
אֲדוֹנִית רָאשֵׁי הָרִים, אַתְּ הַפֶּה הַפָּעוּר
אַתְּ דִּמְמַת הַלַּיְלָה מֵעַל חֶלְזוֹנוֹת תְּנוּעַת עָלִים
אַתְּ תְּבוּנַת פִּילִים, תְּפִלַּת זְאֵבִים
הֵד מִישׁוֹרִים, גְּבָעוֹת

אַתְּ פּוֹרֶמֶת אוֹרוֹת, אַתְּ אֲפֵלָה בִּמְעִי כּוֹכָבִים הַנָּעִים עַל צִירָם
אַתְּ מַשִּׁילָה קְלִפַּת עֵצִים, מַבְשִׁילָה אֹדֶם רִמּוֹנִים הַפּוֹקְעִים
בְּלֹא קוֹל, אַתְּ אֲפַרְסֵק מָעוּךְ, אַתְּ זְרָעִים, גִּבְעוֹלִים, פֵּרוֹת אֲפִילִים
אֲדוֹנִית לַחוּת הַבֹּקֶר, טְלָלִים רוֹעֲדִים, קוֹלוֹת צִפֳּרִים הַנֶּאֱסָפוֹת אֶל קִנֵּיהֶן בָּעֶרֶב
וְנֵעוֹרוֹת עִם שַׁחַר, אַתְּ אֶצְבְּעוֹת חַמָּה הַנָּעָה לְאִטָּהּ בְּכִפַּת הַשָּׁמַיִם, אַתְּ חֹם עַל מִצְחִי, אַתְּ
עַרְסַל הַמַּיִם הָעוֹטֵף בְּשִׂפְתוֹתָיו – אַתְּ לֶחֶם־אֵשׁ, אַתְּ רַעַשׁ, אַתְּ דְּמָמָה, אַתְּ סוֹף אַתְּ הַתְחָלָה
אַתְּ אוֹרֶגֶת הַקּוּרִים בְּסַף מַעֲבָרִים, אַתְּ, מִי אַתְּ, הַגּוּף הָעֲנָקִי הַנָּע רוֹבֵץ בְּגוּפֵנוּ

עוד בבלוג של רות נצר

יש שנים אוספות לתוכן את רחשי החיים, כצפורים הומות בהתכנסותן לעת ערב בענפי העץ. יש שנים אוספות את ריבוא...
בעיצומו של חג החנוכה, חורף 2020, כתבתי: שעשית לאבותינו שעשית לאבותינו ולנו נסים ונפלאות בימים ההם...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות לפוסט זה.