בלגיה: 'המתת חסד' לצעירה הסובלת מדיכאון מתמשך

שפיות זמנית | 10/7/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

קונספט 'המתת החסד' הנהוג בכמה ממדינות המערב, הוא כזה הנוגע בעצבים החשופים של האנושות ומעורר דיונים פילוסופיים-קיומיים ערים במיוחד. האם יש שלב או מצב בו ראוי שיוכל אדם לבחור במותו? ואם כן - איך ניתן להגדיר את הסבל הזה, שבגינו יהיה רשאי לבקש מהחברה להעניק לו 'אישור' למות?. דומה שכל עוד במוקד הדיון חולים במחלות פיזיות סופניות הכרוכות בסבל פיזי רב, אפשר לנסות להפריד באופן מלאכותי בין מי שמעוניין בהמתת חסד לבין אדם המבקש את נפשו למות, זאת אומרת - מבקש לאבד את עצמו לדעת - זאת אומרת - רוצה להתאבד.  

ידיעה שהתפרסמה באחרונה ב'הארץ', מטשטשת את הקו העדין המפריד בין המניעים השונים למוות - צעירה בת 24 מבלגיה, הסובלת מדיכאון עמיד קיבלה אישור לבחור את תאריך מותה שיתבצע במסגרת הליך של 'המתת חסד'. הבחורה, שסובלת מדיכאון מאז הילדות ניסתה להתאבד מספר פעמים בלא הצלחה. את האישור קיבלה מהוועדה הממשלתית העוסקת בנושא, והוא מבוסס על 'חוות דעת מנומקות של שלושה רופאים מומחים'.  "עורכת הדין ז'אקלין הרמנס, חברת הוועדה הממשלתית לפיקוח על הנושא, הסבירה לתקשורת כי 'לוקה סובלת מבעיה פסיכיאטרית חמורה, בלתי ניתנת לריפוי. היא ניסתה הכל. היא סיפרה על הסבל הפסיכיאטרי הרב אשר מענה אותה ביום יום, ובמשך שנים. היא חיה גיהנום'". הבחורה מעידה כי מאז שהאפשרות לקבוע את יומה האחרון ניתנה בידה, היא חשה הקלה.

הכתבה המצמררת מעלה שאלות רבות מזוויות שונות  - האם דיכאון יכול להחשב כמחלה סופנית? מה בין סבל נפשי לסבל פיזי? וגם - מהם האמצעים שהרפואה והפסיכולוגיה מעמידים היום לרשות מי שסובל מדיכאון עמיד ומתמשך? היכן מונחת התקווה כשאין תקווה? ועוד ועוד. מה דעתכם בנושא?