לכבוד הלילות הארוכים בשנה, שתי מחשבות שונות על שינה

שפיות זמנית | 24/12/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

"...כאשר אני מתעוררת בארבע לפנות בוקר מוחי רוחש מחשבות. ואף על פי שאני אדם שמח, כשאני שוכבת בחושך מחשבותיי נוטות לדאגה. גיליתי שמוטב לי לקום מאשר לשכב במיטה על סף טירוף לילי. אם אני כותבת בשעות הקטנות האלה, מחשבות שחורות הופכות בהירות וצבעוניות. הן מתגבשות לכדי מילים ומשפטים, נתפסות זו בזו – כמו פילים שצועדים חדק אחרי זנב".
קארן אמסלי, Aeon (תורגם לעברית בכתב העת אלכסון)

"ישנם כאלה הסובלים מנדודי שינה ביום – אלה הצמודים ללא הרף ללוח הפגישות שלהם, שאינם מסוגלים לחלום, שכל דבר שאינם שולטים בו מכניס אותם לבהלה. אשר לסובלים מנדודי שינה בלילה, אכולי הדאגות – והרי כל דבר אצלם הופך לדאגה – אלה בטוחים כי דעתם צלולה, כי הם רואים את המציאות כמות שהיא, נטולת משמעות, מרושעת וממיתה, בעודם מתעלמים – בתוך כל השנאה שהם רוחשים לחיים, לאחרים ולעצמם – מכך שהמציאות, כמו האהבה, הם דברים שצריך להמציאם, וכי לכל אחד מאתנו – מלבד כמובן אלה הסובלים מנדודי שינה – היכולת לעשות זאת".
ז'אן-ברטראן פונטאליס, חלונות (בהוצאת תולעת ספרים, תרגמה לעברית: אורית רוזן)