רבי נחמן מברסלב – 200 שנות מאבק בעצבות
אורי ניצן | 6/12/2014 | הרשמו כמנויים
אחד הלהיטים הגדולים ברחוב החרדי נקרא "ואפילו בהסתרה" – השיר מבוצע על-ידי יואלי קליין וילד הפלא נתן פוקס, לפי מלים של רבי נחמן:
"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה,
בודאי גם שם נמצא השם יתברך.
גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך,
אני עומד, אני עומד, אני עומד."
אפשר להאזין לשיר בלינק הבא, ולנסות לפענח את המלים מבעד למבטא האשכנזי הכבד: https://www.youtube.com...=KcGX2xBaMbw
או לחילופין, ללכת על הגרסה המזרחית היותר ברורה:
https://www.youtube.com...=TpAm-hqKAYk
מדי שנה יוצאים מאות שירים בעולם הזמר החרדי, ולא ברור מדוע דווקא השיר הזה ריגש רבבות וזכה להצלחה גדולה כל-כך. הניגון יפה, אבל יש יפים ממנו, הזמרים טובים, אבל אין בביצוע עצמו משהו יוצא דופן מבחינה מוסיקלית, וגם העיבוד די סטנדרטי. ההשערה שלי היא שהמפתח להצלחה במקרה הזה הוא המקומות בנפש בהן נוגעת מלות השיר, והאפקט הכמו-טיפולי שלהן על המאזין.
רבי נחמן מברסלב (1772-1810) מותח קו ישר ממזרח אירופה של ראשית המאה ה-19 אל לבו של האדם המודרני בראשית המאה ה 21. כנכדו של הבעל-שם-טוב, מייסד התנועה החסידית, התגלה כעילוי בגיל צעיר מאוד ובו בזמן כעוף מוזר עם חשיבה עצמאית וכישרון אומנותי יוצא דופן (עובדה שגם יוצרים כמו קפקה, מרטין בובר, ורבים אחרים, הכירו בה). הוא חי חיים סוערים ומלאי יצירה בשולי המאבק בין המתנגדים לחסידים, ובאופן די עקבי התנכר לרבים מאלה שהלכו בעקבותיו, כינה אותם "אבק שעל דש הבגד", וברח מהם באחרית ימיו לעיר אומן בה הוא קבור. למרות זאת, רבי נחמן השאיר אחריו חסידות חיונית שסירבה למנות לו יורש לאחר מותו, הכריזה עליו כמקור ההשראה הרוחנית היחיד שלה עד לביאת המשיח, וזכתה לכן בכינוי ה"חסידות היתומה". סוד הקסם של החסידות, והפופולריות הגוברת שלה בימינו, טמון ביכולת של רבי נחמן לתת ביטוי ספרותי\פיוטי מלא יופי ועומק לקשיים הפסיכולוגיים וללבטים של האדם בכלל, והאדם הדתי בפרט, בעולם המודרני.
"הסתרה" היא מושג מרכזי במחשבת ישראל וביתר שאת בספרות הקבלה, ומצב של "הסתר פנים" מתאר מצבי לחץ ומצוקה שבהם האל נסתר מן האדם. תקופות של "הסתר פנים" הן קשות ומאתגרות משום שהאדם חווה בדידות גדולה ונדרש לגייס את כל כוחות האמונה שלו כדי לשמור על אופטימיות ולהאמין שיהיה טוב.
מלות השיר של רבי נחמן עוסקות במצב של "הסתרה בתוך הסתרה" המתייחס לאנשים שגם "הסתר הפנים" של האלוהות נסתר מהם; זה נכון על-פי החשיבה הברסלבית לחילוני שחי תוך התעלמות מהאפשרות שהאל קיים אך נסתר ממנו, ונכון לא פחות גם לאדם חרדי שבטוח שהתגלות האל בחייו היא מלאה ולא נותרו חלקים שנסתרים ממנו. רבי נחמן דורש מהאדם עוד ועוד התבודדות ותפילה (טכניקות הפולחן המרכזיות עבורו) כדי לבוא במגע עם נוכחות כמה שיותר מלאה של האלוהים, וכך להגדיל את כוחות החיים שחבויים בו.
אני רוצה להציע פרשנות נוספת שיוצאת וחוזרת אל מלות השיר ואל המשמעות התירפואטית
שלו; פרשנות לפיה "הסתרה שבתוך ההסתרה" מסמלת מצב של בדידות כפולה בה לא רק פני האל נסתרות מהאדם, אלא גם פניו של האדם עצמו, או חלקים מהעצמי שלו, נסתרים ממנו. אנשים שסובלים מדיכאון מתלוננים לעתים קרובות על תחושות מסוג זה, תחושות ש"אני זה לא אני", ש"אני לא מכיר את עצמי", שחוויית העצמי השתנתה (לרעה בדרך-כלל). במקרים אחרים התחושות הן של דה-פרסונלזיציה (תחושת זרות כלפיי חלקי גוף ממשיים או הגוף כולו), ובמקרי קיצון זה מגיע עד כדי חוויה ניהיליסטית של היעלמות חלקי גוף ("אין לי מעיים", "המוח שלי נרקב") או שימת קץ לקיומו של הגוף (התאבדות).
רבי נחמן סבל ככל הנראה מהפרעת מצב-רוח ציקלית, ועדויות לכך קיימות בשפע בכתבים שלו ובביוגרפיה שכתב עליו אריה גרין ("בעל הייסורים"). מה שמגביר עוד יותר את החשד לאבחנה היא העובדה שמעטים ההוגים שהקדישו מחשבה רבה כל-כך לעצבות ולייאוש של האדם ולדרכים להתמודד אתם כמו רבי נחמן. ההסבר שניתן באופן מסורתי לעצבות של ה"צדיק" הוא שבהיותו בהסתר פנים הקשר שלו לאלוהות והיכולת שלו להשפיע ב"עליונים" נחלש, ושחווית המרחק מהאל מפילה עליו את העצבות. בהתאמה לכך, תקופות של ההתרוממות או מאניה מתוארות כימים של "הארת פנים" ואז הצדיק יכול לשמש צינור דו-כיווני לתפילות שעולות מעלה מן החסידים ולשפע שיורד מטה מהאל.
השורה הראשונה בניגון ה"הסתרה" מתארת בפשטות את מצב ה"עצבות" (דיכאון) – "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה". כאמור, תמציתו של מצב זה היא חוויית בדידות מצמיתה בה גם "האחר" נעדר (אלוהים נסתר ואדיש למתרחש) וגם האדם החולה נסתר וזר לעצמו; מי שסובל מדיכאון חסר תקווה בנוגע לחייו, ומיואש מעצמו ומהאפשרות שמשהו או מישהו חיצוני יכול לעזור לו. תקופות כאלה מתאפיינות באדישות של האדם, רוגזנות ותחושות ניכור כלפיי הסובבים, דלדול יצירתי והיחלשות כוח התפילה והאמונה אצל אנשים דתיים. אחד הביטויים המובהקים לעצבות, אליבא דרבי נחמן, היא האוננות (קונקרטית וסימבולית), שמסמלת את האי-חיות ואת הקושי האינהרנטי של האדם לממש את עצמו, ונתפסת בחשיבה המיסטית כ"קלקול גדול" וכפגיעה קשה ב"ברית" בין האדם לאל. זה אולי ההסבר לעיסוק האובססיבי של רבי נחמן בתיקון של חטא הוצאת הזרע לבטלה, ולפרסום "התיקון הכללי" שעד היום משמש את חסידיו כתרופת פלא לעבירה החמורה.
השורה השנייה בשיר מתייחסת לנוכחות מיטיבה כלשהיא גם במעבה הדיכאון - "בודאי גם שם נמצא השם יתברך". להבנתי יש כאן אמירה של רבי נחמן על כך שגם במעמקי הייאוש, "בהסתרה שבתוך ההסתרה", גם שם ישנה נוכחות חיובית, ושתמיד נשאר חלק בריא בנשמת האדם שיכול לשמש אותו כזיז להיאחז בו ולהישען עליו בטיפוס מהבור העמוק שאליו נקלע. במושגים טיפוליים הניסוח יהיה שכמעט תמיד ישנו חלקיק אובייקט טוב שהופנם מתי-שהוא ושהמטופל יכול לשאוב ממנו כוח ולהיעזר בו כדי להוריד רגל מהמיטה, ליצור קשר עין עם אדם אחר, או לסגת מהאקט האובדני. לעתים קרובות, אחד הדברים הראשוניים שעושים במהלך התערבות במשבר דיכאוני זה לעזור למטופל לזהות ולבוא במגע עם האובייקט הטוב הזה.
בשורות האחרונות של השיר רבי נחמן פונה למי ששרוי בעצבות ואומר לו שגם בימים הקשים ביותר הוא נמצא שם עבורו, ושהמלים שהגה עומדות ונכונות לסייע ביציאה מן הבוץ ובהחלמה:
"גם בימים הקשים שעוברים עליך
אני עומד, אני עומד, אני עומד".
המטפל, בהקבלה לכך, לא צריך לומר דבר כזה או אחר, אלא בעיקר "לעמוד" – יציב ועקבי בעמדה הטיפולית שלו, ולהישאר כזה גם אל מול הרגשות הקשים שעשויים להתעורר במהלך טיפול בחולה עם דיכאון. רבי נחמן היה "רופא נפשות", ונכתב בשמו ש"הנפש היא יקרה מאוד, צריך להיות זהיר בה ולשומרה מאוד". מתוך ההיכרות שלו עם תסמיני הדיכאון היה מסוגל להבין באינטלקט וברגש את חוויית העצבות, ולתמצת את הדבר היקר ביותר שהמטפל יכול להעניק למטופל: "אני עומד". טיפלתי לאחרונה באדם שסבל ממשבר דיכאוני, ואחרי שהתאושש מהשלב החריף אמר לי ש"הזיכרון הכי משמעותי מהפגישות הראשונות הקשות שלנו זה שעמדנו פה ליד הדלת, ואמרת לי שאתה דואג לי – בלי פתוס". יכולת המטפל לשרוד, ולשמר את הסטינג הטיפולי ואת התקווה, זוכות להתייחסות נרחבת בספרות הפסיכו-אנליטית, וגדולתו של רבי נחמן מתבטאת בתמצות האיכות הטיפולית הזאת בשתי מלים: "אני עומד".
תוך כדי כתיבת הבלוג נזכרתי במספר מטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות שבחרו ברבי נחמן כלפיד שלאורו הם חוזרים בתשובה, כשלא פעם מדובר בחולים פסיכוטיים ומפורקים. בשיחות הספורדיות שקיימתי אתם על רבי נחמן התרשמתי שלמלים הקולעות שלו, לתורות שלו, יש לפעמים את הכוח לאסוף מטופל ולאפשר לו להתארגן סביבן במידת מה גם במצבים הקשים ביותר. כאילו שמלים מסוימות, ודווקא המלים האלה, יכולות לשמש באופן לא מודע לסתימת החורים (קטנים וגדולים כאחד) במעטפת הנפשית שלנו, וכך להפחית רמות חרדה ואת האנרגיה שדוחפת לפירוק, ולהעניק תחושה שאנחנו מוכלים יותר בתוך עצמנו – הן מבחינה מנטלית והן מבחינה גופנית. ההצלחה של ניגון ה"ההסתרה" בציבור הרחב קשורה, אם¬-כך, לכוח הלא מודע של המלים, וליכולת שלהן להעניק לכל אחד מהמאזינים את הידיעה שיש משהו בעולם שעדיין עומד, ושהוא לצידם.
