פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
האם הפסיכואנליזה עובדת: המשך הפולמוס מעל דפי העיתון

האם הפסיכואנליזה עובדת: המשך הפולמוס מעל דפי העיתון

שפיות זמנית | 14/9/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מוסף סוף השבוע של "הארץ" ממשיך בסדרת הפרסומים שלו על אודות סוגי טיפול נפשי שונים, על רקע הרפורמה בשירותי בריאות הנפש. לאחרונה פורסם טור נרחב של הפסיכיאטר, הפסיכואנליטיקאי וחוקר המוח יורם יובל תחת הכותרת "האם הפסיכואנליזה עובדת והאם היא יכולה להוכיח את זה למערכת הבריאות". בטור מסביר יובל מדוע קשה כל-כך להשוות את הפסיכואנליזה לשיטות טיפול אחרות, המתמקדות בסימפטומים. אולם "אם הטיפולים הפסיכואנליטיים רוצים להיות חלק מסל הבריאות", הוא מודה, "אין להם ברירה אלא להתמודד במגרש הקשוח של יעילות טיפולית, הנמדדת בקריטריונים אובייקטיביים."

בין השאר, יובל מצביע על החולשה הגדולה של הטיפולים הפסיכואנליטיים מנקודת המבט של המערכת הציבורית השוקלת אם לממן אותם: משך הזמן שהם אורכים. הכמויות האדירות של זמן הנדרשות לטיפול זה הביא את רשויות בריאות הנפש הציבוריות באנגליה, שוודיה ומדינות נוספות לבחור ב-CBTכסוג טיפול העיקרי שיוצע לציבור.אך יובל מתאר גם כיצד החיסרון הזה של הפסיכואנליזה טומן בתוכו גם את החוזק המיוחד של השיטה:

במקרים רבים במערכת הציבורית קיים קושי ביצירת ברית טיפולית, ובייצוב נסיבות חייו של המטופל, כך שיהיה פנוי לעבודה הקשה של שינוי עצמי, שהוא תנאי לכל טיפול נפשי מוצלח. במקרים אלה אין תחליף לעבודה אינטנסיבית על הקשר הטיפולי, ולהתייחסות חוזרת למכשולים פנימיים, מודעים ולא מודעים, המפריעים לאדם לעשות את מה שעשוי לעזור לו לצאת ממצבו. אין תחליף גם לזמן הנדרש לשם כך. לדעתי, אלה הם המקרים שבהם זקוק המטפל — כל מטפל — לידע, לתיאוריה ולשיטות פסיכואנליטיות.

 


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא14/9/2014

פרופ' יורם יובל, מתי תחדלו מלחפש מתחת לפנס?.
אנשי מקצוע, טלו קורה מבין עיניכם!

זכרו שהמקצוע אינו הבעיה.
מקצוע הוא בסך הכל כלי עבודה.
האם תאשימו את הפטיש שהיה לכלי רצח, או את מי שאחז בו וקטל?

המקצוע שהוא כלי עבודה עשוי להיות יעיל יותר או יעיל פחות, אבל לא בו האשם.
פרופ' יובל, הפסק להתמקד במקצוע ושיטותיו השונות, אשר הם אלו שמתחת לפנס. זה נוח מאוד, אך זה מחטיא את המטרה.

איש המקצוע הוא זה שיכול להפעיל את כלי העבודה באופן שאינו ראוי, בלשון המעטה:
- באופן לא מוסרי, אך כזה שבכל זאת הוא חוקי.
- באופן לא מוסרי, וכזה שגם אינו חוקי.

רוצים דוגמה?
אז בואו ניקח בדיוק את התביעה של ד"ר רפאל אושרוף שהמציא לנו במאמר הנ"ל פרופ' יובל:
האם הבעיה שם באמת הייתה שד"ר אושרוף טופל באופן שאינו מתאים לו? או שמא העילה לתביעה הייתה שהטיפול בו היה דה-הומאני וגרם סבל ממושך ומיותר?
כאשר פאציינט מת על שולחן הניתוחים, בדרך כלל לא יבואו בטענות על כך שהמנתחים נקטו (בתום לב!) בהליך רפואי אחד במקום במשנהו, הלא כן?

אבל אם הייתה רשלנות - אז יש עילה לתביעה חמורה - למה? רק בגלל שיש חריגה מהחוק, הלא כן?

פרופ' יורם יובל,
מתחת לפנס צריך בדרך כלל לשים ולבחון את "ההתנהלות האתית-חוקית" של אנשי המקצוע, ולא לחפש מוצא קל באמצעות בחינה מדוקדקת וביקורתית של "המקצוע" שהוא בסך הכל כלי העבודה, ותו לא.

התרפיה מטרתה להיטיב, אבל לעיתים קרובות מדי, האתיקה נפשעת!

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=3531791