אהבה – מלכת האמביוולנטיות

שפיות זמנית | 25/4/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

פרופ' אהרון בן-זאב פרסם לאחרונה מאמר ב"אלכסון" המנתח את טבעה האמביוולנטי של האהבה כאחד המרכיבים הדומיננטיים בה. "טבעו האמביוולנטי של הרגש מתבטא כאשר אותו רגש מכיל לפחות שתי הערכות סותרות" טוען בן-זאב, ואת חלק מהאמביוולנסיה הקשורה לאהבה אפשר לשייך לנקודות מבט שונות אודותיה. לדוגמה, לפעמים יש לא פעם התנגשות בין שיקולים קצרי טווח וארוכי טווח, כמו גם בין שיקולים של הנאה ושל בריאות (לדוגמה, אני לא רוצה שבן הזוג שלי יאכל אוכל שומני, למרות שהוא מאוד נהנה מכך). בן-זאב מפתח את הדיון אודות האמביוולנסיה שבאהבה על נגזרותיה השונות ומטבל אותו בציטוטים מן השירה ומן הספרות. שווה קריאה.

"התנהגות מעין זו שכיחה ביחסי הורים-ילדים: ילדים פוגעים לעתים קרובות בהוריהם כדי לבטא את עצמאותם ("אתה לא תגיד לי איך להסתפר!"). גם זוג אוהבים פוגעים זה בזה כדי להפגין את עצמאותם ("אני לא חייב לדווח לך על כל דבר שאני עושה"). אך לפעמים פגיעה באדם האהוב מבטאת רצון הפוך: השאיפה ליתר תלות ותשומת-לב. ואמנם, תלונה שכיחה של נשים נשואות (יותר מאשר של גברים נשואים), היא שבני זוגן לא מקדישים להן מספיק זמן. באמצעות פגיעה באדם האהוב, האוהב מבקש לאותת שהיחסים - ובמיוחד תלותם ההדדית - צריכים להשתנות. פגיעה באהוב עשויה לשמש אות אזעקה אחרון, המבטא את קְשָׁיָיו של האוהב; זה אמצעי קיצוני שמשתמשים בו לאחר שאמצעים אחרים העלו חרס, והוא מצביע על מצב חירום שיש להתייחס אליו. אם היחסים משמעותיים דיים, כפי שהאוהב רוצה שיהיו, הפגיעה רק תחזק אותם. פעמון אזעקה פחות קיצוני ושכיח יותר הוא מצב-רוח מדוכדך. אהבה כרוכה בתהליך דינמי של הסתגלות הדדית, אבל לא כל תהליכי ההסתגלות חלקים ונעימים; פגיעה באהובינו היא דוגמה לכך."