בלוגים | כתיבה יצירתית

עולם בתוך עולם | שיר קצר מאת עדי כהן-רוקח

פסיעות זעירות בחוף-ים,

מקורן לא מפוענח.

מי טבע את חותמו בחול הרך?

אולי תמיד היו כאן

נמשכות הן עד סופת-חול.

הכל ממשי, דטרמיניסטי, קרוב.

אחריהן בעיני עוקבת ללא עול,

וברגע, הנני-

משמאלי גלי-ים, מימיני מדורה

כוחות מנוגדים של מים ולהבה,

ואני עם המילים בבטני-

רצה הישר לתוך עין-הסערה

האם אתה רואה אותי?

וברגע אחר העץ משיר עלעליו-

אין כל עדות לפסיעות ולסופה.

משהו מת,

ומשהו אחר רוטט בי.

חוף-ים שקט, נקי,

גלים באים, שבים, נחים-

אינם יודעים שעליהם לחשוב על הצדפים

שחפים חגים ממעל לכלבים

אנשים מתיישבים, קמים, זזים

אור על צל, אור על עור

הכל פתוח, ריק, מלא-

מתקיים כך מעצמו

האם גם אתה מרגיש את החופש?

מתי אוכל לחדול מלעקוב אחרי שיירי פסיעותיי

(רק כדי להתלקח-ספונטנית באותה צינה טרופה)

וכמו הירח להתבונן על רצועת החוף הזאת

ולתת לנצחיות, שכבר קיימת בי מזמן, להשתרש?

עולם בתוך עולם, בתוך עולם

כמו אינסוף בבושקות, שכל אחת קטנה וגדולה

איך אארוז את החוויות שלי במילים?

ואיך אעביר אותן אליך?

תגובות

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

תגובות